זה אינו דבר קל...
במיוחד כשעברנו כל כך הרבה ביחד... אך ככל שאני מסתכלת אחורה אני רואה את הדברים והרגעים היפים שלנו ברור יותר ומוחשי....
לא סתם היינו זוג אלא הרבה מעבר... הקשר שלנו חלחל עמוק... הוא היה חלק מהנפש שלי ואני הייתי חלק משלו, בחיים אף אחד לא הכיר אותו כמוני ומעכשיו אף אחד כבר לא יכיר אותו עוד, כי הוא לא יתן. וכנראה שגם אני לא.
ועדיין יש לו חלקים מהנפש והאהבה שלי.... 2 חתיכות חזקות שקושרות אותי אליו.... שני הורקסקרוסים שהאחד לעולם לא יעלם ואילו השני אני מקווה לעולם לא ימכר ינתן או יהרס....
אני זוכרת כל כך הרבה... הבלוג הזה שגילו שנתיים וקצת מהווה גם זמן משמעותי מהקשר שלנו, ולצערי גם נקודת סיכול חזקה, כי כריס תמיד רכש סלידה עזה לאתר הזה.
אבל עדיין עברנו כל כך הרבה רגעים ביחד...
כל כך הרבה לילות שישנו מחובקים, אוחזים אחד את השני.... אפילו נוצר בכריס שקע בצד שמאל שהיה המקום שלי, השקע שלי שבו הייתי מתכרבלת... התנוחה שכל כך למד לאהוב....
אני זוכרת התגנבויות על הספסל מחוץ לביאליק... מנסים שהדרקון לא יגלה אותנו.... כמה צחקנו כשסוף סוף גילתה....
אני זוכרת את הלילות שהיינו מתאמנים ביחד... מציירים ביחד על המיטה.... עושים פרוייקטים ביחד שיריונות ופטנטים שנכשלו וכמה צחקנו אז עליהם...
אני זוכרת את ההליכות הרבות שלנו יד ביד.... את הימים שהיינו רובצים מול הטלוויזיה ביחד.
את הפעם הראשונה שלי איתך..... כמה שהיית עדין ואוהב... כל כך דאגת לי, כל כך רצית אותי.
אני זוכרת את כל הארוחות שבישלתי עבורך. ואת אלו שהכנת עבורי....
את הפתקים וההפתעות שהיינו משאירים אחד לשני על המיטה.... ואת הפתקים שכתבת עליהם את שמי אלף פעם עם תוכניות שתכננת להפתיע אותי בהם... הייתי מוצאת את הפתקים האלו כשסידרתי לך את החדר והיית מסמיק כשגילית שקראתי אותם.
אני זוכרת את החתול שאימצנו ביחד... הבן שלנו.... קיט שלנו....
ואני זוכרת לילה ארוך שבו רציתי להפתיע אותך כשתתעורר וציירתי לך את המכתב הענק הזה על הקיר... את החיוך שהתפשט כשהבטת בו....
אני זוכרת את הימים שהיית חולה וטיפלתי בך ונשארתי לצידך כל הלילה... ואני זוכרת את הלילות הרבים שנשארת איתי כשהייתי חולה וטיפלת בי ודאגת לי.... אני זוכרת כשהחזקת את ידי באמבולנס ובבית חולים בזמן שהזריקו לי זריקות והכניסו בי ברז דם... היית היחידי שהגעת.
אני זוכרת כשהיינו הולכים ללונה פארק ביחד ונהנינו כל כך, ואמרת לי שאם יש בינינו אהבת אמת תצליח לזכות לי בפרס הגדול... ושלחת אותי לקנות צמר גפן מתוק ... ואז כשחזרת היה לך את הדובי הענקי ביד... וכל כך שמחתי... חיבקתי את הדובי הזה כל לילה אפילו בצבא....
אני זוכרת את המשחק "חפש את המטמון" שהכנתי בשבילך, ואת הבר שעיצבתי לך בסלון באמצע הלילה.... אני זוכרת את הדירה שהזכרתי כשהיית צריך חופשה.... והרגשנו כל כך כאילו כל המקום שלנו... כאילו היה לנו בית ביחד... והפאנקייקס הנוראיים של הבוקר... פאנקייקס, הדבר היחידי שלא ידעתי לבשל.
כשהחלפנו טבעות בחצי שנה....
את כל לילות הצ'ילי והסרטים....
כמה התגעגעתי אלייך בארצות הברית....
את האמבטיות הארוכות בהם התחבקנו... כשנרדמת בידי והחזקתי אותך.... את הימים שהייתי מקריאה לך במיטה.
אני זוכרת את הימים שהבערת את כל החדר שלך בנרות עבורי... את הולנטיינס הראשון שלנו בו אפית לי עוגה טעימה ממש והרעפת עליי פרחים ומתנות....
אני זוכרת שקרעתי את תל אביב בחיפוש אחרי מתנת הולנטיינס המושלמת בשבילך (וזה היה רק לפני כמה שבועות)
וכמה שצחקת ממני....
אני זוכרת גם את הפרחים שקנית לי... את כולם, ואת הורדים הבודדים... ואת הזר הענקי הזה שהבאת לי ב 600 שקל מירושליים... שמרתי פרח אחד מכל זר ועדיין לא זרקתי אותם.
אני זוכרת את הכל כריס שלי פוקי שלי.... את הנסיעות ב69 והזימה שהעברנו שם....
את כל הימים שהיינו מתחמנים אנשים ואת גבי ורוקמים מזימות....
את כל הלילות המתישים שחזרתי מהעבודה על הביוטופ והבייביסיטר ישר אלייך עד הבוקר לפני בית הספר, רק כדי להיות איתך....
אני זוכרת כשביקרת אותי בבסיס וישנו ו"זיינת את רכוש צהל"
אני זוכרת את כל הדברים הנועזים שעשינו ואת כל הקינקיות שלנו....
כל כך ריגשתי אותך ואתה אותי....
כל כך אהבתי אותך וכל כך אהבת אותי....
אני הכי זוכרת את ההרגשה הבלתי ניתנת לתיאור כשהצעת לי נישואין.....
כש נתת לי את הטבעת... הטבעת המדהימה הזו שכל כך הייתה אני הורוד והכתר.... כל כך השעת ואני כל כך שמחתי... לקח לפחות חודש למחוק לי תחיוך מהפנים ואפליו אז לא הצליחו.....
זוכר את כל הימים שהיינו מחובקים ופשוט פינטזנו על המשפחה שלנו... הבית שלנו ... הילדים שלנו....
ג'ן ואיידריאן ... כמה שג'ן הייתה יפה.... כמה שרצינו אותה....
...
כל כך הרבה זכרונות ועוד ועוד ועוד......
סידרתי את החדר.... מצאתי את כל התמונות... כל כך הרבה תמונות..... את כל הפתקים והמכתבים... כרטיסי הברכה....
הכנסתי אותם לקופסא גדולה... אך היא נשארה פתוחה לי בחדר... אין לי לב לגנוז אותה בארון שלי או במחסן....
...
תודה רבה לכל התמיכה שקיבלתי בשבוע האחרון.... כל המילים היפות... ואפילו האלו שהיו פחות מיפות.... תודה על כל התמיכה... תודה על הטלפונים הכה רבים שקיבלתי מכל חברי... (אפילו אלו שהזנחתי ושכחתי)... תודה לכל מי שהוציא אותי מהבית בניסיונות לעודד אותי.... על האנשים שעשו לי שיחות נפש ופורקן לב....
תודה לכולכם
...
אני עייפה נורא... השבוע הזה התיש אותי עד אפס.... כל מה שנותר לי הוא לשכב לישון לזמן מה... להיפרד מעצמי ... לא לחשוב יותר מדי....
...
כבר ימים שלמים שאני מרפרפת עם העכבר על הגיבוי.... אבל אני לא יכולה להביא טת עצמי למחוק הכל.... למחוק את התקופה הזו ואת כל שהרגשתי....
על כן קוראי היקרים... אני מתנתקת ממכם.... נפרדת לשלום.....
...שירי ריי קייסי בורדט....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
