סינרגיזם שליטה! (וגם נרקיסיזם!)

יום כיפור קרב ובא.

אני זוכר את יום כיפור שעבר: נסענו ברחובות על אופניים, בילינו כמו מטורפים עד השעות הקטנות של הלילה, והתעוררנו בבוקר כדי להמשיך לרכב.

השנה אני צם. הגעתי למסקנה שהגיע הזמן, בכול זאת, כמעט 16.

המשפחה שלי אפילו לא חושבת לצום. הם כולם יאכלו בתאווה מול עיני, בעוד שאנסה לשמור על פי סגור (מטלה שלא צולחת לעיתים קרובות :).

יום הגיבוש של החמשושים היה ממש כיף.

הבנייה המחנאית ממש הצליחה, הכיתות היו טובות מאוד (פחות משנה שעברה, כמובן), והשיפוט היה כיפי מאוד. ט-2, הכיתה שחנכתי, קיבלה את המקום השלישי והמכובד (מתוך 12) והייתי ממש גאה באפרוחים הגאים והקטנים שלי.

אתמול בערב באו אלי כמה חברים למסיבונת יום כיפור.

היה נחמד למרות שהייתי טיפה מדופרס (מדוכא, מלשון "דיפרסיה"). היו אודליה, ניר, לירז, ליאה, ערן, שירלי ועבדכם הנאמן (יש לי תחושה ששכחתי מישהו......בע)-(הגר!). אחותי גם הצטרפה בסוף. האנורקטים האלה לא אכלו שום דבר ממה שהוצאתי בשבילם, חבל. בכול מקרה הלכנו ל"אלדו" כדי לזלול קצת גלידה, והיה מספק ביותר.

ברגעים אלו אני צופה ב-"כנופיות ניו יורק" עם ליאונרדו דה קפריו הגזעי, ותוהה לגבי הצום ביום כיפור.

יהיה קשה ואדאג לדווח לכם מהשטח.

לילה טוב לבינתיים,

שלכם,

הפרפר...