סינרגיזם שליטה! (וגם נרקיסיזם!)

איך ידעתי.

טוב, סתם, האמת היא שדווקא הלך ממש טוב:

הארוחה המפסקת שלי כללה מנת מרק, גרם וחצי סלט וסנדוויץ' עם חומוס. לא הייתי יכול לבלוס יותר,

וגם את הסנדוויץ סיימתי בסביבות 5 ורבע, ככה שהייתי "על הגבול".

עד שיצאתי מהבית ביליתי את הזמן בבהיה בסרטונים באתר www.flix.co.il שהפתיע לטובה כמתחרה יהודי לwww.youtub.com.

אחרי זה התחלתי להתארגן בסביבות השעה וחצי (איזה נקבה אני), כי גם התקלחתי (לשם שינוי :*), צחצחתי שיניים, ולקח לי בסביבות השעה לבחור את החולצה הלבנה המתאימה (בסוף הלכתי עם שתי שכבות ואני חושב שנראיתי דווקא ממש סבבה).

ההליכה לקחה לי יחסית קצת זמן, כ-45 דקות עד לירדן.

שם פגשתי את שיראל ולירז, וגם את החמשושיות (למרות שלא יצא לנו להיות ביחד ממש, חבל).

בירדן היה כול הזמן מה לעשות והיה ממש כיף. ביליתי את הזמן עם שיראל ולירז, ואט אט החלו להגיע עוד אנשים, וגם אלו שרכבו, וגם משצי"ם גדולים, אז היינו ממש שבט קטן, והיה כיף.

אל רועי לא הלכתי בסוף, לא ייצא, כי הטרמפ שלי (מאיה ואחיותיה) לקריית הומו הלכו כבר ב-2, ורציתי להישאר עוד, כי אני גזעי (מה, לא?!).

כך יצא שהסתובבתי שם באזור ונהניתי (ביום כיפור, נהניתי...) עד סביבות 4 ו-20. אחרי שליוויתי את לירז ושושי הביתה, פצחתי במסע של שעה בדיוק אל עבר הבית, שאליו הגעתי יחד עם הזריחה, ויחד עם כאבי תופת ברגלים (היה ממש כואב. ממש. הלכתי יותר מידי.).

למחרת התעוררתי והייתי קצת במיטה. אמרתי לעצמי שאם השעה לפני 2 אני אחזור לישון.

כשבדקתי בפלא השעה הייתה 16:30, והייתי ממש מרוצה.

העברתי ת'זמן בקיראת עיתונים והלכתי לבד לביה"כ לתפילת נעילה. יצא די מבאס כיוון שלא היו שם מכרים שלי, רק כמה מהשכונה, בית הכנסת היה צפוף וחם (אז חיכיתי בחוץ), ולא שמעתי את התקיעה בשופר (או שלא שמעתי או שלא הקשבתי). בהחלט 45 דקות מבוזבזות, ודווקא ממש רציתי לשמוע את השופר.

לא הייתי צמא ורעב כלל לאורך כול הצום, אני רגיל לא לאכול. רק טיפל'ה כאב לי הראש, אבל זה לא נחשב P:

בארוחה שאמורה לשבור את הצום אכלתי קצת אבל ממש מהר. וזה היה גרוע כי כאבה לי הבטן. מאוד.

בלאט.

אז שתיתי איזה שלוש כוסות תה (תה קוקטייל של ויסוצקי זה פצצות לשקיות).

בסך הכול, ממש נהניתי בחג, למרות שהיה חסר לי קצת הבילוי עם הילדים מהכיתה ומאוד חסרה לי הרכיבה על האופניים.

שנה הבאה אני חושב שאני לא אצום, אבל הכול פתוח, כמו שאומרים.

עד הפעם הבאה,

תאילנד,

לילה טוב,

הפרפר! 

נ.ב.

אני מתקלח כל יום. זה רק, כדי שלא יתעוררו אצלכם ספיקות :).