יום הזוי במקצת:
בבוקר התעוררתי, והייתי צריך ללכת להדלקת נרות עם צמר"ת של איזה רבי מחב"ד שהחליט שהוא רוצה להחזיר בתשובה את נוער גבעתיים.
לקח שעות עד שמצאנו אותו, ואפילו החלפנו מילים עם כמה נוער עומל ושוקד (עובד ולומד).
אז הדלקנו נרות והניף שר את "נרות הללו" בזיופים מחרידים. הידד.
לאחר מכן הוא אמר שנבוא איתו לסניף של הדוסים הצעירים, כדי לקבל חנוכיות (הבנים) ונרות שבת (לבנות) - אפליה טהורה על טהרת המין או מה?
פגשתי יותר מידי בנות דתיות (משצי"ם, חברים וכאלה) שאני מכיר, ברמה שזה התחיל להטריד אפילו אותי.
אחרי זה חזרתי הביתה עם איתמר ורועי ועבדנו על דגם של בית המקדש - ההספק שלנו בשעתיים - שרטוט בעיפרון. לא מרשים במיוחד.
אחרי שהם הלכו הדלקנו נרות כל המשפחה, ואני ואחיי התחלנו לשחק באש, לכייף. עוד הקטנצ'יק ניצל חוסר תשומת לב רגעית, ותפאום הוא אומר "אש"...הוא הפיל נר, ששרף את הנייר שהיה מתחתיו ואמור היה לעצור את השעווה הנוזלית מליזול על השולחן, שהונחה בכלל על שולחן עץ מסיבי.
בלגן....זה היה משעשע לפירומן כמוני, אבל נגמר אחרי התעשטות מהירה ו10 שניות של אבי ואימי.
בעאסה, היה יכול להיות קצת אקשן וקטעים.
אחרי זה אבא שלי הביא אותי לחברים, וביקש שבזמן שהוא מביא ת'אוטו, אוריד ת'זבל.
והייתה שם, בחדר פחים, אסלה.
וזה שעשע אותי מאוד.
בנימה אופטימית ואסלטית זו (מלשון אסלה, עילגים) נסיים להפעם,
לילה טוב,
הפרפר!