Same bed but it feels just a little bit bigger now
Our song on the radio but it don't sound the same
When friends talk about you all that it does is just tear me down
Cause my heart breaks a little when I hear your name
זה נגמר ואני יודעת שאני בנאדם חזק אבל העצב לא רוצה ללכת לשומקום.
כששואלים אותי עלייך אני כבר לא יודעת איך לענות
והלב שלי נשבר כשאני שומעת את השם שלך.
כשמעקמים לי פרצוף מנחם זה מעצבן אותי,
אבל תכל'ס אין כל כך משהו חכם להגיד בפרידות,
כל מה שיש זה הקלישאות הידועות..
אני לא מעדיפה לא את זה ולא את זה אבל הם החברים שלי והם לא יתעלמו מזה כשזה מופיע עליי.
זאת פשוט פרידה, אני לא מסכנה, אני לא מרחמת על עצמי, אני שונאת שמרחמים עליי.
כן, ככה זה נהיה.
כבר אמצע הלילה, כמעט בוקר, אני בדרך הביתה,
השיר שלך מתנגן ברדיו, אני לא רוצה להתרחק, אני רוצה להציל אותך, בדיוק כמו בשיר..
הלב שלי מתפוצץ מכאבים,
הוא באמת כואב פיזית, זה לא עוד מילים יפות או מטאפורה לתאר בכתיבה, כואב לי הלב.
דמיינתי לי כשהאלכוהול זורם בורידים שלי איך אני פשוט מחבקת אותך קרוב אליי במיטה..
נושמת את הריח שלך, אומרת לך שאני אוהבת אותך עוד פעם אחת,
נותת לך עוד נשיקת לילה טוב אחת ומרגישה עוד אושר פנימי אחד.
ראיתי שמחקת אותי מהפייסבוק שמה לעשות הוא מעסיק את כולנו..
וזה כואב לי וזה קשה לי אבל אני מבינה כי בסה"כ את מנסה להתנתק ממני וזו אחלה דרך.
לראות את השם שלך ועל ידו "Add as a friend" היה כל כך מוזר
חח "צרף כחבר"? באמת? אחרי כל מה שהיה בינינו?
בפייסבוק זה נראה כאילו לא היו הדברים מעולם, או כאילו הכל חוזר להתחלה.
פתאום הרגשתי כל כך רחוק,
כמעט כמו בפעם הראשונה שראיתי אותך בגן שעשועים ההוא שלא היה לי מושג
שאת זו שתהיי בחירת ליבי, אהובת חיי..
אני לא נוגעת בדובוני גומי כי אני רוצה שישארו כי הם ממך,
השרשרת שלך תמיד עליי ומדיי פעם אני אוחזת בה חזק כי זה מרגיש לי נכון,
כל המכתבים שלך מסודרים אחד אחד וככה גם כל שאר הדברים שלך בחדר שלי.
הדברים ישארו, אבל אני צריכה להפסיק להתייחס אליהם בכזו כבדות.
אני חושבת שהאהבה שלי איתך זה הדבר הכי חשוב לי
ואני לא צריכה לאבד כדי להבין כמה מדהימה את בעיניי
את תמיד היית ותמיד תהיי בלי ועם האיבוד,
תמיד הערכתי מה שיש לי בידיים גם אם לא נראה לך..
תמיד הערצתי אותך ועד היום..
כשאנשים אומרים לי "את בת זוג מדהימה"
אני לא מתגאה בעצמי או מוחמאת,
אני עונה במגננה של "כן נגיד" כי אני לא באמת מאמינה שאני כזו מדהימה במערכת יחסים
וזה נראה לי מוגזם כי הרי פישלתי לא פעם ולא פעמיים
אבל את זו שהפכת חלק נכבד בי לכזו, בך אני מתגאה.
עברתי איתך תהליך מטורף ותקופות מטורפות ואת עברת איתי.
אבל אין לי כבר דרך כל כך להראות לך..
שאת זו שאני רוצה לקום לידה כל בוקר,
את זו שאני רוצה ומוכנה לעבור איתה הכל, את הטוב ואת הרע.
את זו שאני אעבור איתה לקצה העולם ולא אחשוב פעמיים.
את זו שאני רוצה לתת לה את הנדרים שלי.
את זו שאני רוצה לראות מולי בחופה.
את זו שאני רוצה להזדקן איתה.
אני מנסה לעזוב אותך לנפשך אבל ההרגשה גם לא ממש נותת מנוח.
ונמאס לי, נמאס לי להרגיש ככה כי את לא כאן יותר.
ואני יודעת שיש בי פאקים, ויש בי מגרעות ואני לא מושלמת
וחלק מזה שאת לא כאן יותר זה בגללי,
שעשיתי הרבה פאשלות בקשר, אני מודעת לזה
אבל אני גם מודעת שנתתי כל מה שיכולתי מעצמי.
וזה לא פוסט של "אני לא מבינה למה זה נגמר" , פשוט פריקה.
וכוסאמאק זה נראה כאילו לא משנה מה יקרה בינינו האהבה שלי לא נרגעת
האהבה שלי אלייך זה הדבר הכי גדול שיכולתי להרגיש אי פעם,
את זורמת בורידים, את הפעימות בלב שלי, את האוויר שאני לוקחת ומוציאה.
את בראש שלי כשאני הולכת לישון וישר איך שאני מתעוררת.
אני מנסה לשכוח, אני מנסה בכל יום שעובר קצת יותר,
אבל לא לשכוח לגמרי כי אני אזכור אותך תמיד ואת האהבה המדהימה הזו.
שחררתי אותך, אבל לעולם לא נראה לי שאשחרר במאה אחוז ממך.
לפעמים אני פשוט עוצרת, עוצרת מכל זה ומכל מה שנהיה, ופשוט נזכרת.
נזכרת בנשיקה הראשונה, בהודעות המפלרטטות, בנסיעה הראשונה לתל אביב
בשיר Just the way you are ואיך הרגשנו איתו.
בכל הדברים האלו של ההתחלה איתך, כמה אושר זה היה.
אבל עד היום ועם הכל ולמרות הכל ובגלל הכל אני עדיין אוהבת..ואוהבת יותר.
אין לי כרגע יותר מה לחפור..שפשוט יהיה לך טוב..באמת טוב..
ואולי הטוב הזה יהיה איתי מתישהו בכל זאת ואולי גם לא.
ועכשיו, אני מרגישה איך הקשיחות חזרה אליי, איך שוב לא יהיה קל להגיע אליי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
גילי'ס