דבר תורה

על מצבו של החתול

נאום החתול כתום-הפרוה

על הגג יצאתי לבדי ותאבד לי דרכי

בין ענן מעשנות לענני מרכבה

בין ענני שמים ועשן שירת העשבים.

ואשמע את האלוהים

מתהלך בגג לרוח הלילה.

ויקרא אלי ויאמר לי

"אייכה?"

ואומר "את קולך שמעתי בגג

ואירא כי כתום אנוכי ואחבא ...

ותאבד לי דרכי ותוחלתי נסתרה".

ויקרא אלי האלוהים שנית לאמור

"אי הבל אחיך?"

ואזעק ואומר "העוד לי אחים

ואני בודד וערירי?

לא אח לי לא נערה ולא עכבר".

ויאמר אלי עוד האלוהים

"של נעליך מעל רגליך"

ואען ואומר "את מגפי חלצתי

ואשאירם בסיפור אחר".

ואשמע קול דממה דקה,

ויכסני הערפל ואדע

כי כאן האלוהים !

 שלום לכולם

אני שוב באויר .הרבה עומס עבודה והצורך שלי ללמוד לכתוב בבלוג בלי לחבל בתקשורת בתוך המשפחה הוציאו אותי לפסק זמן מהבלוג. עכשיו אני חוזר וגם האזעקה עוצרת אותי רק למספר דקות (לא שמעתי נפילה - ועכשיו מספרים לי ברדיו שזו אזעקת שווא). החיים נמשכים למרות המילחמה (סליחה "מבצע") לימדתי השבוע את הפיסקה הזו שבמסכת תענית:

תלמוד בבלי מסכת תענית דף ח עמוד א

 אמר רבי אמי: אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה, שנאמר (תהלים פה) אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף.

 ואמר רבי אמי: בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה, מניין - מחולדה ובור. ומה המאמין בחולדה ובור - כך, המאמין בהקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה.

מסכת תענית עוסקת בתעניות- ימי צום- שהיו מכריזים בעת עצירת גשמים  בתוך כךדן התלמוד בשאלה  מדוע יורדים גשמים ומדוע הם נעצרים .  המאמר שקודם למאמר שלנו עוסק במי שמתפלל בלא כוונה ומסיק שציבור שיש בו מתפללים שאינם מכוונים בתפילתם (כלומר לא מתכוונים באמת למה שהם אומרים) נענה בכל זאת (בירידת גשמים). ורבי אמי מדגיש שהגשמים יורדים בזכות בעלי האמנה,כלומר אלו שעומדים בדיבורם בכל מחיר. וממשיך רבי אמי ואומר שגדולים בעלי האמנה, כלומר אלו שעומדים בדיבורם כי הם יודעים שהא-ל שומע ומצפה שיעמדו בדיבורם.הוא מביא הוכחה לדבריו מ"חולדה ובור". התלמוד אינו מרחיב אך רש"י ובעלי התוספות מפרשים שמדובר בסיפור על חולדה ובור. הגירסה המלאה יותר של הסיפור מצויה בתוספות :

תוספות מסכת תענית דף ח עמוד א

ומה המאמין בחולדה ובור כך בהקב"ה על אחת כמה וכמה - פירושו מאמין בחולדה ובור.

מעשה היה בנערה אחת היתה רוצה לילך לבית אביה

 והיה בור בדרך ונפלה

 ובא בחור אחד ואמר אם אני אעליך תנשאי לי ?

אמרה לו הן

ונשבעו ביניהן שהוא לא ישא אשה אחרת והיא לא תנשא לאיש אחר

ואמרו מי מעיד בינינו? והיתה חולדה אחת הולכת לפני הבור

ואמרו אלו שנים בור וחולדה יהיו עדים בינינו

והלכו לדרכם

והיא עמדה בשבועתה והוא נשא אשה אחרת

 וילדה בן באת חולדה ונשכתו ומת

וילדה לו בן שני ונפל לבור ומת

אמרה לו אשתו מה זה המעשה שהגיע לנו שלא כשאר בני אדם?

נזכר השבועה וסיפר לאשתו כל המעשה

אמרה לו אם כן חזור וקחנה

וכתב לה גט והלך ונשא את הבתולה

והיינו דאמרי (=וזהו שאמרו [בגמרא])  המאמין בבור וחולדה –

שהעמידו (= שקיימו) עדותן.

הספור פשוט כפי שמפרש אותו רש"י : הבחור נשבע לנערה שישאנה ומעמיד עליו שני עדים : חולדה ובור. משאינו עומד בשבועתו ונושא אשה אחרת באים העדים וממיתים את בניו , ומאלצים אותו לקיים את שבועתו. רש"י אינו מסביר מהיכן באו הבור והחולדה.

הסיפור בגירסה של התוספות מורכב יותר ומענין לעמוד על עיצובו האומנותי.

נבחן את הדמויות וכיצד הן מניעות את העלילה.

הדמות הראשונה היא הנערה.  הנערה רוצה ללכת  ל"בית אביה". "בית אביה" במקרא הוא הניגוד לנישואין וחיי אישות. האם הנערה מניעה את העלילה ? בחלק הראשון של הסיפור היא סבילה . היא נופלת בבור, היא מסכימה להינשא לבחור שמתנה בכך את העלאתה מהבור. אלא שבהמשך היא  .שותפה לבחור במעשה השבועה . היא עומדת בשבועה, אמנם עמידה איננה תנועה אבל היא משמעותית מאוד בעלילה. בהיבט המוסרי, העמידה בשבועה היא מעשה השקול להפרת השבועה של הבחור.

הבור הוא הדמות השניה שבסיפור. במידה רבה הבור , כמו הנערה, סביל. הוא אינו נייד ולכאורה איננו מסוגל להניע את העלילה, אבל למעשה הוא דמות מפתח בהנעת העלילה. הימצאותו בדרכה של הנערה ונפילתה בתוכו מציבה את הרקע לשבועה. בחלק השני של העלילה הוא (יחד עם החולדה) ממית את הבן שנולד מהפרת השבועה.ובכך מאפשר את המפנה בעלילה לקראת הפתרון (התרת קשר הנישואין המנוגד לשבועה .קיום השבועה).

הבחור הוא הדמות השלישית, ומוצג באור לא מחמיא . הנערה במצוקה, והבחור מנצל את מצוקתה לסחוט ממנה הבטחת נישואין. מה מניע אותו ? ככל הנראה יצריות וכוחניות. המספר אינו מתאר את הלך הנפש של הדמויות, בכך הוא נאמן לסיגנון הסיפור התלמודי והמדרשי המוקדם, אף כי הסיפור נמסר לנו על ידי בעלי התוספות במאה ה 12-13. בהמשך העלילה הבחור מפר את השבועה ונושא אשה אחרת, ובסוף העלילה האשה היא שמדריכה אותו מה לעשות.הוא פעיל אך כל פעולותיו מונעות על ידי כוחות שאין לו שליטה עליהם: יצריות או העבר שרודף אחריו.

 הנערה נענית והם נשבעים יחד. כאן מגיעה הדמות הרביעית בעלילה – החולדה.

מהי חולדה ? יתכן rat  ויתכן לוטרה . בדומה לבור זו חיה של אדמה (או מים ) אך היא נעה. בדומה לבחור היא פעילה אך פעולה מזיקה יותר משהיא מועילה.היא מקדמת את העלילה בדמות "עד"אך כניסתה לעלילה בשלב מאוחר יותר מדגיש את תפקיד הבור .

הדמות החמישית היא האישה ה"אחרת". עצם הגדרתה ככזו מאירה אותה באור טרגי שכן היא האישה החוקית של הבחור, והיא איננה מודעת לשבועה שבעלה הפר. אלא שהאשה ה"אחרת" היא גם השופט. היא זו שמאלצת את הבחור להודות בהפרת השבועה והיא חורצת את הדין – על הבחור לקיים את שבועתו.

מה הכוח המניע שמאחורי העלילה? הסיפור הוא סיפור דידקטי. הערך שהוא מבקש לקדם הוא אחריות.הגבר המנצל את מצוקת הנערה בכוחניות ואחר מפר את השבועה לומד שעליו לקבל אחריות על מעשיו. הנערה לעומתו עומדת בשבועתה, אף שהיא יכולה לטעון שזו נכפתה עליה . היא המודל המנוגד לבחור - היא מקבלת אחריות לכל מעשיה .

והמסר הסמוי?

אני רואה שניים כאלה . הראשון הוא הכוח שבסבילות (הנערה והבור) לעומת הפעלתנות שאינה נשלטת של הבחור.

והשני  חתרני ממש. נקרא את תחילת פרשת מטות.

במדבר פרק ל

(ב) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:

(ג) אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיקֹוָק אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה:

(ד) וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיקֹוָק וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ:

(ה) וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם:

(ו) וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַיקֹוָק יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ:

(ז) וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ:

(ח) וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ:

(ט) וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַיקֹוָק יִסְלַח לָהּ:

הפרשה עוסקת בנדרים ובשבועות. גבר שנושבע או נודר חייב לקיים את נידרו בכל תנאי (כך במקרא, אבל אל דאגה חכמים בנו מנגנון להתיר נדרים במקרים מסויימים).. אשה  שנודרת (או נשבעת) צריכה לקבל לשם כך את אישור הגבר הדומיננטי בסביבה – אב או בעל. הגבר רשאי להפר את הנדר  שלה. המסר שעולה מהפסוקים  - אשה איננה רצינית מספיק כדי לעמוד בדיבורה, לעומת הגבר שמילה שלו היא מילה. הסיפור שלנו על חולדה ובור מתקשר לפרשת מטות באמצעו הקשר שבין "בנערה ...לבית אביה" ופסוק ד "בנעוריה בית אביה". המסר של הסיפור הפוך – דוקא הגבר איננו עומד בדיבורו והיא, הנערה, "עמדה בשבועתה".

אחוז בשרעפי

מדבר איננו שממה.

מדבר הוא מקום בו אדם

מדבר עם הצאן. אדם

מדבר עם הסלע. אדם

מדבר אל האינסוף...

אני נוסע בכביש החוצה את

המדבר. אחוז בשרעפי.

אני שותק מול הצאן והסלע-

והאינסוף. אחוז בשרעפי.

והמדבר שותק ומחייך אלי ועל

שכמי טופח, כאומר

תשתחרר...