ממש אבל ממש נמאס לי! איזו תקופה מגעילה! אני לא מרגישה טוב וגם אנשים מבחוץ קורעים אותי עוד יותר. אף אחד לא יציב, או שאולי זאת אני?
אני שונאת שמורחים אותי, מסבנים אותי, מושכים אותי.. אני אוהבת שאומרים לי הכל חד וחלק בפנים. בדיוק כמו שזה. אני לא מבינה מה היה הקטע שלו להגיד לי בדיוק מה הוא חושב. שאני לא בשבילו, שאני לא בחורה חלשה שתתחנף ותלקק לו, שאני חכמה והוא מרגיש מאוים. את כל זה הוא יכל להגיד לי לפני שבוע, אבל בחר בתירוץ של :"לא הייתי בטוח ולא רציתי להגיד סתם". אין דבר כזה לא הייתי בטוח! שבוע לקח לך לחשוב? כוסאמק! בא לי לדפוק לו כזאת סטירה ולשאול אותו אם הוא חשב שאני איזה כלבה שחכה לו בנפנוף זנב כשהוא יחליט לחזור. עוד יותר טוב, הוא העדיף שלא. כנראה העובדה שהזכרתי שאם הוא יעז לעשות משהו לא במקום תגרום למפרקת שלו להתפרק לחתיכות, הלחיצה אותו.
וטוב שכךJ.
אני רוצה כוח להמשיך. אני רוצה לחיות מאושרת. אני מרגישה שזה תמיד נגזל ממני לפני שאני מספיקה למצות, ליהנות. אני רוצה להיות מאושרת מהדברים הקטנים שמרכיבים לי את התמונה הכללית. אני תמיד חייבת הכל הכל! תאוות בצע, גרגרנות, חמדנות. הכל, את הכל אני רוצה לעצמי!
אני רוצה ללכת עם כוחות, ולא עם הראש ברצפה, כי כרגע ככה אני נראת, כמו סמרטוט עייף.
בא לי לרוץ למרחקים ארוכים בשדות פתוחים וגדולים, ירוקים ויפים. לרוץ, לנשום אוויר נקי וקר, כזה שמנקה את כל הגועל מבפנים. פולין, אני כל כך מתגעגעת אלייך. הלוואי שאסע אלייך שוב.
אני חייבת חופש, חופש מהחיים האלה בעיקר, בגלל זה כל כך בוער בי הרצון לנסוע רחוק מפה.
אני מתה לעבור תפקיד בצבא, לעבור להיות עם אנשים אחרים, סביבה שונה שאולי תביא איתה גם את השינוי המיוחל שאליו אני כמהה. העניין הוא, כל הענף שלי עומד להשתחרר ואני אשאר לבד וכולם יהיו חדשים, כולם. אפילו הקצינים הולכים להתחלף. הקצינה שאני הכי אוהבת כנראה תהיה בחופשת לידה. אוף! היא כזאת מקסימה, בת 23 וכבר בהריון אבל אפשר לפתוח בפניה את הכל. אז מה אם היא דתייה?
מעניין אותי למה בחורים תמיד מרגישים מאוימים כשיושבת איתם בחורה חכמה. למה הם מתחילים לגמגם, למה הם מעדיפים בחורות רפויות שכל, פרחות שאין להן דעה על שום דבר בחיים?!
המפקדת שלי היום סיימה את תפקידה (אומנם לא באופן רשמי) במשרד. ארזנו לה את הכל ושירלי יללה כמו סתומה שהיא רוצה את סמדי ולא את בני. אני הזכרתי לה שהיו ימים שרצינו להרוג אותה ורק חיכינו לרגע הזה. חוץ מזה, בני חתיך.
- הלוואי שלא אפגע בך יותר. שיהיה לך טוב, שתמצא אהבה גדולה ממני ושהיא תהיה האחת שלך. אני כל כך מקווה לראות אותך מאושר. עדיין לא השלמתי שזאת לא תהיה אני, אבל אם זאת לא אני, אני מקווה מכל הלב, שזאת שתבוא אחרי תהיה המיוחלת (כמו הספר שלך, לא?)
- אני אוהבת אותך, עדיין, עם כל נשימה ונשימה. הפוסט שכתבת היום העיק עלי מאוד ומאותו רגע אני סובלת מסחרחורות וכמעט התעלפתי היום פעמיים. הדמעות שזלגו ממני יכולות בקלות להחזיר לכנרת את המפלס שאבד. אני סופר רגישה כי אני לפני מחזור, אבל זה לא משנה את העובדה שרגשות הם דבר גדול בפני עצמם.
- אני עדיין לא רואה את החיים שלי בלעדייך. גם אם זה לא בתור בן- זוג.
- אל תשכח לעולם איזה אדם הפכתי להיות בזכותך. כמה תרמת לי לחיים, כמה למדתי ממך.
למדתי לאהוב, לחשוף את הרגשות שלי מבלי לפחד מדחייה, למדתי לאהוב ילדים קטנים ולתקשר איתם, למדתי להגיד את כל אשר על ליבי, בלי חומות מיותרות. למדתי מה זה סקס, מה היא אהבה פיזית (לאדם הראשון יש את המשמעות הכי גדולה אצל האישה, כך אני חושבת לפחות).
אתה נדיר בעיני, אני אחזור על זה מאה פעמים ואפילו יותר. אתה אחד האנשים הכי נפלאים שחיי זכו להכיל בתוכם. עכשיו אני יכולה להגיד בוודאות שאני יודעת מה זה לאהוב אדם עד עמקי נשמתי, הרצון להקדיש לו את חיי.
אני רוצה לחזור לחייך ככה:
משפט חכם שמישהו אמר פעם:"מלחמה זה לא למות למען המדינה שלך, זה לגרום לממזר השני למות בשביל שלו."
אכן נכון מאוד.
יום כיפור הזה, אני אצל סבתא של אמא, או בבית לא הוחלט עדיין ב100%. אני רוצה לקבור את עצמי ביום כיפור הזה.
או בעצם, אולי לצאת עד שתצא לי הנשמה?ללכת כמה ק"מ טובים ברגל,אה?
היום שירלי כ' אמרה לי דבר כזה :"יש לי כמה חברות, למרות שאת הכי חדשה מבניהן, עליך אני הכי סומכת"
אז חשוב לציין שגם את אחת החברות הבודדות שלי שאני סומכת עליהן מבלי לפחד לעצום עיניים, או לספר לך את הכל מבלי שתשפטי אותי. את מקסימה, מתוקה ובנאדם נפלא! מה אעשה בלעדייך יקירה שלי?!
ויש עוד כמה בודדות, בניהן שירלי ל' שגם עלייך יקירתי אני סומכת במיליון אחוז. אנחנו חברות מהבטן!!! אין דברים כאלה.
אני אוהבת אתכן יקירותי. ומאיה יפה שלי, תודה שלא וויתרת על הקשר שלנו, שהתעקשת והחזקת אותי בכוח ודרשת להפגש. אני מעריכה כל רגע שלא ויתרת עלי. אני אוהבת אתכן יפות שלי. תודה שאתן כאן כשאני נופלת.
צום קל לכל מי שצם. מי שלא צם מתבקש לבקש סליחה על החטאים שלו.
אני לא צמה. אז סליחה לכל מי שפגעתי, השפלתי, גידפתי, גינתי, היפלתי, שנאתי, ביישתי, או שפשוט לא הייתי
חברה טובה מספיק. מתנצלת ומקווה שתדעו שזה מעומק הלב ואני מתכוונת לכך.
סליחה וגמר חתימה טובה לכולם.
סיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלח.
