יום העצמאות שלי בעצם התחיל ביום הזיכרון לחללי צה"ל.
ביום שני הלכנו בבוקר להצגה וטקס בבית החיל שבת"א.
היה מרגש,מאוד.
בכיתי המון והרגשתי שאני היחידה שבוכה כמו ילדה קטנה.
הפעם התחברתי ...כל השנים הקודמות אומנם התרגשתי בטקסים, אבל זה לא הזיז אצלי משהו מיוחד באמת שם מבפנים.
הפעם, הפעם זה היה שונה..הרגשתי פתאום כמה הגיוס שלי הולך ומתקרב.
כמה נורא זה לאבד חבר חייל/חברה חיילת.
כאילו שמישהו בשכבה שלי חס וחלילה ימות עכשיו, זה נורא ורק עכשיו בגיל 17 וחצי
הצלחתי לקלוט את גדולת הכאב שבדבר.
או שלא, בטוח שלא..
חזרתי הביתה אחרי הטקס והבטחתי לעצמי שלא אשכח, לא אתן לעצמי לשכוח. כמו שאת השואה
אני דואגת לזכור כל יום!
בערב זה היה כבר יום העצמאות..כל החברות שלי מתפלגות לכיוון שונה ולי אין מושג לאן ללכת ועם מי.
אחד הדברים שאני הכי שונאת ביום העצמאות זה שכל החברות הכי טובות שלי בוחרות כיוון לגמרי אחר
לחגוג את החג הזה. שזה בסדר ולגיטימי, אבל הייתי רוצה פעם אחת שזה יהיה כולנו! זה חשוב לי
ואתן כנראה לא מבינות עד כמה לצערי .
בשעה 11 התחלתי לצאת לכיוון שירלי [מתה עלייך חיים שלי]שהייתה ליד היקב J
עד ליקב הבייבי שלי ליווה אותי בטלפון והיה כייף ונעים לדבר איתו, כאילו אם מישהו עושה לי משהו
ברחוב אני יכולה לקרוא לו והוא יציל אותיJ
בעודי הולכת ערס קטן וחמוד צועק לי :"הלו..לאן את הולכת?"
אני עונה לו :"לשם" [מצביעה לכיוון אקראי]...
הוא:"אז בואי, אני אקח אותך"
אני:"לההה..זה בסדר אני הולכת לבד" [עם פיצק!איזה לבד?!]
הוא:"טוב אז חג שמייייחח"
אני:"חחחח תודה גם לךJ"
התקדמתי מעט ואז אני רואה את שירלי מנופפת לי לבוא :]
אז צעקתי בקול של עז :"שירלעייי" ורצתי אליה בקטנה..חחח
שאלתי אותה אם היא רוצה לדבר עם פיצק והיא אמרה שכן ..אז הם ניהלו להם שיחה קצרה
כשכולי מתרגשת מההופעה שיש לידנו וגם כי קר לי [רעידות כפולות].
אחרי שפיצק ושירלי סיימו לדבר התחלנו ללכת לכיוון החבורה של האנשים שאיתם שירלי באה..
[שירלי זה נשמע כאילו יש לך גב משיכון המזרח חחחח].
פגשנו את האנשים ושני ילדודסים קטנים נגנבו ממני ומשירלי ולא עזבו אותנו..
אני אומרת :"יוווו חיילים רוסים ומסוקסים, בא לי"
אז אחד קופץ ואומר:" אני חייל!הנה..יש לי חוגר אפילו"
אני מגחכת ואומרת :"אבל הם על מדים" [ שלא לדבר על העבודה שהרבה יותר יפים ממנו!]
אז הוא קופץ שוב ואומר:" את רוצה שאני אבוא על מדים?"
אני מצחקקת ועונה:" חח לא זה בסדר"
ממשיכים ללכת לכיוון לא ברור..עד שהתברר לי שאנחנו בעצם הולכים לבית של מישהו..מסיבה על הגג שלו
או משהו כזה..
וכל הדרך שני הילדודסים מנסים להרשים אותי ואת שירלי [שירלי..תודי שזה היה מבדר וכייף להתעלל בהם כךJ].
הגענו לביתו של הבחור המסתורי שהגג שייך לו..עלינו למעלה במעלית בגודל מצומצם ביותר עם הרבה אנשים בפנים.
.מה שלא מנע ממני להרגיש את החזה שלי נמחץ על הגב של שירלי (זה לא יכול להיות הפוך לשם שינוי?!).
נכנסנו לביתו הצנוע ואני ישר צועקת :"מי זה בעל הבית???"
והוא מגיח משום מקום וכך גם כלבת האמסטאף שלו ושניהם אומרים לי שלוםJ[איזו קבלת פנים!!!]
נאלצנו לעלות במדרגות ממש משונות עד לגג ושם כבר פתחנו את המנגל והשתייה שהייתה..
למען האמת..מסיבה לא הייתי קוראת לזה..אלא חבורת חננות שישבו ביחד [שירלי..לא נשכח לעולם את הבת הלא באמת בת של תרצה חחחחחחחח].
מוסיקה גם לא הייתה ובאיזשהו שלב כבר התחיל סתם לעצבן אותי לשבת על שירלי כמו זונה..
והיא מקפיצה את הרגליים כאילו זה היה אבא שלי ואני צועקת עליה :"שירלי דיי את מכאיבה לי !!!!!"
שירלי מתעללת בי!!!!
ואז אחד הבנים קופץ ואומר:"אז בואי תשבי עלי"
אז אני עונה :"לא...זה בסדר, נוח לי על שירלי" [מתחפרת לה בתוך הציצים].
בקיצור לאחר זמן מה החלטתי שהגיע הזמן לחזור לעיר..אולי יש הופעות או אנשים שיהיה כייף לראות
אז שווה ללכת לראות..וגם שלא ממש התחשק לי להיות בבית..
אבל הנסיבות אילצו אותנו אחרת..במקום ללכת לעיר הלכנו לדני.
הלכנו לדני כי בעיר כבר לא היה כלום, הכל נגמר.!
מה זה ?!!?אי אפשר לחגוג עד הבוקר?איזה רוע לב!
אז אני שירלי וליטל פנינו אל ביתו של דני ששם חיכו לנו דני, נתנאל ורותם השיכורה למחצה חחח.
היה מוזר להיכנס אליו הביתה בסטטוס אחר של מישהי מרוחקת כזו..
הוא היה נחמד..הרי הוא הציע וביקש שאבוא אחרי הכל..
ישבנו וראינו איזשהו סרט ואח"כ החלפנו לסרט אחר ובנתיים אני שירלי וליטל עושות תורות על הכורסא
מסאז' שיש לדני [שעלתה 12 אלף שקל!!!].
ברבע לחמש אמרתי שנמאס לי ואייל לקח אותי הביתה ..בדרך דיברנו לנו קצתJ אני אוהבת את אייל, חמוד!
חזרתי הביתה ודיברתי קצת עם הבייבי שלי ואז הלכתי לישון.
קמתי במפתיע ביותר ביום שלישי בבוקר בשעה 11!!!!!
לבד!כלום לא העיר אותי ואין לי מושג איך דבר הזוי כזה קרה..
התקשרתי לרותם ומסתבר שאני זו שהעירה אותה [מישהו אמר דברים הזויים?]
אז רותם התקשרה אל ההורים שלה וגם היא העירה אותם [משהו מוזר הולך פה!].
אחרי שעה של ברבורים אני רותם וההורים שלה נסענו לדודה שלה לאכול על האשJ
היה פשוט מצוין!כל כך הרבה אוכל ויחס חםJ
איזה כייף!!!!!!!אני רוצה לבוא כל יום שידחפו לי ככה אוכל..פשוט כייף.
אין כמו פולנים שדואגים שתמיד יהיה לך אוכל בצלחת^^.
אחרי הארוחה חזרנו אני ורותם אלי הביתה ונסינו ללמוד לתנ"ך וזה הלך ככה:
אני:" רותם יאלה..תקראי לי פרק ואז עוברים ללמוד פסיכולוגיה.
רותם:" תביאי.."
-רותם מתחילה לקרוא-
רותם:"מטרתו של ספר מלאכים היא.."
אני קוטעת אותה ואומרת :"עזבי סתם משעמם..עברי לפסיכולוגיה"
וכך למדתי בעצם תנ"ך למתכונת שיש לי ביום שני הקרוב.
בערב ראינו את הפרק האחרון והכל כך מפגר של השיר שלנו 4 ..זה היה נוראי
פשוט חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח זהו, הוצאתי את זה מהמערכת...
ישבנו קצת על מת' ואז רותם הלכה הביתה ואני איכשהו גררתי ריב קטן עם אמא..
לא ריב כמו שאני יותר חרפתי לה לעומק בשביל לנסות להבין מה היא רוצה ממני...
התבאסתי, היא הוציאה עלי הרבה מאוד דברים שלא ידעתי וחבל שהיא סחבה אותם בתוכה..
אני שונאת שמסתירים ממני ואז מתפרצים עלי..
אני אוהבת כנות וישירות, ככה אני פועלת ותמיד מצפה מכולם לפעול כמוני.
עוד במיוחד שמדובר על מישהו קרוב אלי.
נכון שלפעמים ישירות פוגעת אבל זה עדיף על להסתיר, באמת שעדיף!
הלכתי לחדר שלי ממש עצבנית ופיצק לא היה כאן....הייתי זקוקה לו כל כך.
וזה לא שעכשיו אני זקוקה לו פחות..אני תמיד זקוקה לו..צריכה אותו ליידי ומחכה כל כך שהוא כבר יהיה כאן
שהנוכחות הפיזית שלו תשרה עלי רוגעJ
אבל עד אז אני נאלצת להסתפק במרחוק שיש כרגע בנינו..וזה בסדר..העיקר שהוא כאן בשבילי.
LOVE U!
באיזשהו שלב השיחה הזאת בנינו פנתה לכיוונים מאוד מוזרים שגררו הרבה בכי שלי..
אני כזו בכיינית שזה לא להאמין!
אחרי כמה שעות טובות [בשעה 4 בבוקר] פרשתי לישון..
קמתי היום..על הפנים!!!!!!!הפוכה עם כאבי ראש בגודל מגדל אייפל..
ועכשיו אני מפסיקה לכתוב את הפוסט המוזר והפאקצתי הזה ואני הולכת לישון לשעהJ
אז שיהיה לכולכם חג עצמאות שמח [למרות שכבר חלף]
מקווה שנהניתםJ
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פלח.
