כבר כתבתי שפכתי הכל ביומן, שבעה ושליש עמודים היום ואתמול. קתרזיס בנדנדה (להתנדנד ולשיר), ועכשיו אזרוק לכם רק פירורי תחושות (סורי. לא סיפרו לכם שיומן זה הבלוג החדש?)
גם זה היה אישי מדי, ותכף אראל באה, אבל יש לי כמה דקות להרהור הלא אינטימי שרציתי להוציא. ברמיזות מילוליות ומשפטים שבורים ולא תקינים, כהרגלי.
לקח לי הרבה זמן להבין שאני קצת סינסתטית. כל אחד הוא קצת סינסתטי (אני בכלל טוענת שכל אחד הוא קצת אוטיסט, קצת אוסידית וכו', הכל במידה. בכל מקרה, קראו את הפוסט הזה ונראה מה תחשבו עכשיו לגביכם. אם כי אצלי זה קצת שונה ממה שהוא מתאר, אף על פי שמילים ומספרים הם כן בצבעים). יש תחושות שאני ממש רואה ומרגישה בצורה מסויימת בחלל. יש כל מיני דברים מעניינים בנושא, למשל זה שאני רואה אנשים בצבעים ומיקומים שונים ביחס אלי, אבל לא על זה רציתי לדבר.
יש תחושה שמאוד מעיק עלי שאפילו אין לי צליל בשבילה. היום אנסה לפסל אותה בחוגציור. זו תחושה מדוייקת, חסכונית, במוח שלי היא כמו מקלות חומים שננעצים בדיוק בתוך חורים (לא יודעת, אולי גם סקס קצת מרגיש ככה, אבל אני חושבת שהתחושות המיניות עולות על זו בהרבה), לצורכי פיסול- אחרת זה קצת יותר מורכב. זה ש/למות, אבל מסוג אחר. אורגזמי כמעט בצורה מסוימת. ואין לי אפילו מילה להסביר. פרמקלצ'ר גם פורט לי על המיתרים האלה. מרגיש כמו שובע. וקצת כחול פתאום, למרות שזה לא קשור, זה יותר קשור לחיסכון. אולי חום כחול
ויעילות, כמובן. הכי זה. אבל היא לא אונומטופיאית. במילה כזו צריך להיות ר', ואין בה ר'. אולי צריך גם ע'.
אז כזה. לעשות רשימות טודו ולנצל ימים ולהספיק הכל, ומצד שני התרווחות נינוחות רחב שמש אחה"צ של זהב וטבע ואין זמן במובן של באמת איננו, וכשאני שם, במצב הרוח הזה, אז זה מרגיש קצת מוזר, מרווח מדי, סותר את תחושת הדיוק והחסכוניות המתוארת לעיל. מרגישה צורך מסויים לחזור להיות בלחץ, קשור גם להתעסקות הבלתי פוסקת.
אז אלה תחושות סותרות שאני לא יודעת מי צודקת. קשה להסביר, בספק אם תבינו, זה לא כמו שזה נראה. אולי זה מתאר משהו מוכר, אבל זה עובר הרבה סינסתיזה בדרך. אנא לא תגובות שכיביכול מבינות. זה לא העניין של להיות חופשי ולעשות מה שבא לי מול לחסוך לעתיד ולעבוד ולעשות דברים. מורכב יותר ואני לא רואה את הצד השני, אולי זדה כן זה, אבל בדרך יש תחושה מאוד מוצקה בחלל
תודה שהייתם איתי. שהיית, יותר נכון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
