החלטתי לנסות לקחת את הכל לכיוון חיובי יותר, עד כמה שאפשר, את הכל.
את הכעס על אנשים אהובים, את הכעס על עצמי, את הכאב, את תחושת ההחמצה, ובעיקר, את מה שלא אצליח לשנות לעולם, ולא משנה כמה ומה אעשה בעניין.
אלה עובדות קיימות, אי אפשר לשנות את הקיים, צריך רק להשלים איתו.
בסה"כ אני זו ששולטת על הכל לא? אני זו שצריכה לקחת הכל לכיוונים חיוביים יותר, גם אם זה כרוך בלעצום עיניים ולבלוע את הכל.
אני צריכה להמשיך הלאה. אסור לי להתקע בדברים שהיו ובדברים שאולי יהיו.
אסור לי לחיות באשלייה שזה יקרה, כי ביני לבין עצמי אני הרי יודעת שכלום לא יקרה, ושסתם להשלות את עצמי כבר מעל לשנה זה טמטום מוחלט מצידי.
אז אם זה לא יבוא היום, זה יבוא מחר, אבל לעולם לא אוכל לדעת מתי זה יבוא אם אני אשאר תקועה באתמול ואחשוב כל הזמן על מה שהיה אתמול.
ובקשר לכעס שלי על אנשים אהובים..
נכון, זה בא לי בבום ואני כועסת..ואני אמשיך לכעוס. זה לא דבר שעובר מהר ובטח שלא ביומיים.
הכעס שלי לא יחזיר את הגלגל אחורה ובטח שלא יתקן את הטעויות שנעשו.
מה שנעשה נעשה. אז נכון, זה פוגע, זה כואב, זה מקומם, זה מכעיס, אולי יותר מכל זה מאכזב.
אני יודעת שזה ישאיר צלקת, צלקת שאולי לעולם לא תגליד.
וכמו שאני מכירה את עצמי, צלקת שתחזיר אותי אחורה לזמנים שלא הייתי מסוגלת לסמוך על אף אחד מלבד על עצמי.
אבל לא, אסור לי לנטור טינה, לא הפעם.
אסור לי לאבד אנשים יקרים.
בציפייה שאעמוד במה שהצבתי לעצמי אני אסיים כאן.
ובקשר לסיכום על פולין, אני מבטיחה שממחר אתחיל לעבוד על זה..
שיהיה לכם המשך שבוע נפלא,
עבדכם הנאמנה. זו שפונה לדרך חדשה,
ולשם שינוי באמת מאמינה בעצמה שתצליח.