לרוץ, לרוץ, כמה צעדים מהירים להסדיר את הנשימה, להמשיך לרוץ.

לבכות, לבכות, הפסקה אחת מהירה כי זה כבר יותר מדי, להמשיך לבכות.

להקשיב, להקשיב, לאטום את האוזניים בשביל שנייה של שלווה, להמשיך להקשיב.

לשתוק, לשתוק, פעם אחת לצרוח בשביל לשבור את השקט, להמשיך לשתוק.

לנשום, לנשום, הפסקה אחת - מחשבה שכבר לא נראית כ''כ מפחידה עולה בראש.

להתחרט, להמשיך לנשום.

לאהוב, לאהוב, לנסות להימנע מזה כדי לא להיפגע, להמשיך לאהוב.

להרגיש, להרגיש, מזה כבר אי אפשר להימנע. להמשיך להרגיש, אחרי הכל.

סלידה מוחלטת מעצמך.

שמץ קטן של אהבה עצמית מתפרץ פה ושם, וממהר לשוב למקום ממנו הוא בא.

תמיד הכל יהרס, תמיד הכל יישבר, יעלם, ייפול.

חיוך אחד פה ושם, אחרי הכל, את לא בן אדם כזה מדוכא.

וכן, אפילו רגעים של אושר.. לא מעט רגעים של אושר. אך גם מרגעי האושר האלה את כבר לא יכולה להפיק שום דבר,

אצלך זה לא הולך ככה.

I don't mind where you come from

As long as you come to me

 And I don't like illusions I can't see them clearly

I don't care, no, I wouldn't dare

To fix the twist in you

You've shown me eventually what you'll do

I don't mind

I don't care

...As long as you're here

ועדיין.. באמת שבחודשיים האחרונים אנשים שיש להם חלק גדול מאוד מהחיים שלי עושים לי רק טוב. בחיי שאין לי תלונות.

זה רק ההרס העצמי, ההרס המוחלט הזה שמתחולל בתוך הגוף שלי, שדופק הכל.

כי מבחוץ.. הכל בסדר, הכל מצוין.

אני לא חושבת שאני כבר אחזור לכאן.