את יושבת מול מסך עריכה ריק, רק מחכה להוציא את כל מה שבפנים על פני המקלדת.

שום דבר לא הולך, שום דבר לא נראה כפי שהוא צריך להיראות. לא כאן, לפחות.

הספל הכחול שלידך עדיין מלא, את לא מסוגלת להכניס שום נוזל לפה. לא עכשיו, לא כשיש לך כ''כ הרבה דברים לפרוק.

המראה שלשמאלך נחה לה דוממת על הקיר, ואת מתפתה להציץ בה בכל רגע נתון. אלוהים, את לעולם לא תשתני.

אבל אולי.. אולי את לא רוצה להשתנות?

אולי את, סוף כל סוף, לא רוצה לברוח?

אולי טוב לך עם מה שיש? אולי טוב לך עם מי שאת?

שירים שמתנגנים אובר אנד אובר, מפגשים שמשאירים טעם של עוד, תמונות שזוכות למבט כל כמה רגעים, הודעות סמס שמעלות חיוך ענק,

זה כל מה שאת צריכה.

מה קורה כשיש מיליון דרכים לברוח .. אבל אין לאן?

[god only knows what i'd be without you, ברצינות.]