ויהי אור, כלשהו.

כן אני יודעת מזמן לא כתבתי

עדכונים יבשים:

אני עובדת בישראכרט כבר מאמצע מאי. במוקד אישורים.

היה לי קשר קטן של 3 חודשים, אני ניתקתי אותו. בא לי לירות לו בראש. לא בגלל משהו מיוחד. סתם בא לי.

וקצת פחות יבש, בעיקר דביק עם הרבה רחמים עצמיים...

היום קבעתי עם חברה, אפשר להגיד שחברה טובה... מישהי שאני מאד אוהבת פשוט יש לה בעיה לענות לטלפונים ולחזור למי שהתקשר אליה, לעמוד במילה שלה, ובכלל לשמור על קשר, איך אקרא לזה "קשר נורמלי?""קשר פיירי?" הקטע הזה שאתה מתקשר לחבר "טוב" שלך והוא לא חוזר אליך, או שאתה קובע איתו ומתקשר אליו והוא לא חוזר אליך וכבר הגיע הערב ואתה או שמחכה לו או שקובע משהו אחר לעשות (במקרה שלי מנסה למצוא משהו אחר לעשות, מפאת חברים וחיים מלאי שמחה וששון, אני כאן כותבת על זה שאין לי מה לעשות) זה לא נעים כלל וככל. במיוחד אחרי הודעה ואני מצטטת!"סורי שלא עניתי אתמול.. צבענו את הדירה עד איזה 12. דברי איתי שתוכלי :) " התקשרתי אליה ב12 וחצי בצהריים, מאז לא ניסיתי, אני לא ארדוף. סתם פשוט הקטע הזה לא נעים לי, כי זה חוזר על עצמו. שמעירים לה על כך תמיד יש לה את התירוץ המושלם וה"אני יודעת" המעורר הרחמים שמביא בחילה עם נגיעות 'את ילדה מעצבנת'.

וההוא, זה שהייתי איתו 3 חודשים מלאי התקרחות וציפורים חולות.

כל הזמן העיר לי שאני ילדה קטנה, לא נותנת מעצמי, אין אינטימיות, ההתנהגות שלי היא לא בסדר, תתבגרי, תתבגרי ו-תתבגרי.

ומה איתך? קודם כל תסתפר. הקטע הזה עם ה2 שערות על הראש בכלל לא סקסי.

3 עבודות, התנדבות קבועה פעם בשבוע יום שלם ורוב השבועות פעמיים בשבוע (בשבת!) עבודה קבוע בסופי שבוע, לא חושבת שמשאירה זמן לאינטימיות או לזמן להתחבר.

שאמרתי לו שחסר לי הזמן הזה בסוף שבוע להיות ביחד כמו זוג נורמלי, התגובה שלו היתה "אין כזה דבר זוג נורמלי". זה נאמר אחרי ששאלתי אותו פעם ראשונה בקשר אחרי 3 חודשים למה הוא הולך לסאפרי להתנדב ביום שבת שיש שם כבר 2 בנות, מה שאומר שיש את הכוח אדם שיש בסוף שבוע, ושהוא אחרי לילה יהיה מת מעייפות, וזה הזדמנות להיות ביום שבת ביחד הרבה זמן. תגובתו "כי אני רוצה ללכת" זה 2 בנות שהם באותו ראש ולא יצא להם לעבוד שלושתם ביחד.כדבריו.

תתארו לעצמכם כל זה קורה בחמישי בשעה 22:00 בערך. אני מדברת איתו על זה, הוא חזר מהתנדבות, מספר לי שהוא יוצא כי בקושי יוצא לו לצאת עם חברים, עבודה מתוכננת ליום שישי בבוקר, ומשמרת שישי לילה, לי הוא אומר שלא נפגש בין לבין כי אולי יהיה עייף. בטוח הוא לסאפרי להתנדב אחרי משמרת לילה כי- הי! יהיו שם 2 ידידות שלו שהם באותו הראש וזה כיף לעבוד ככה.

הבנתי בסוף שבוע הזה שאין שום בעיה עם ה3 עבודות, אין שום בעיה עם ההתנדבות שלו, יש בעיה עם הראיה הילדותית שלו של 'רוצה לעשות הכל מהכל' וחוסר הבנה הזאת שנמצאים בקשר כן צריך לעשות ויתורים, כי מה לעשות האישה רוצה זמן! השקעה של זמן.

אגב אחד התירוצים שלו למה אין מה להפגש בסוף שבוע כי נפגשנו באמצע שבוע. כבר אמרתי לו אלף פעמים שבאמצע שבוע אני עייפה והזמן שביחד זה לא כמו שיש זמן ואני לא עייפה.

הוא לא מבין, הראיה שלו נשארת אותה ראיה. הוא רצה "להסביר" אני ראיתי אותו עף מהחיים שלי בבעיטה ג'ינג'ית עם שיער דליל.

לא יודעת אם אין לו מוטיבציה כי אני באמת הייתי מאד יבשה מינית ובקושי היה לנו מגע, בכל מקרה גם עם זה מה שגרם לו להיות כזה, זה גלגל שאני לא רואה איך הוא מפסיק להתגלגל והפסיק לגדול ולאסוף תסכול במהלך המידרון. (וסוד, הוא לא ידע לגעת)

ובישראכרט. מוזר לי מבחינה חברתית. אני לא יודעת להתנהג מבחינה חברתית. או לפחות לא חושבת שאני יודעת.

טוב זה ההתחלה, בטח אמצא את עצמי מבחינה חברתית מתישהו שם.

בנתיים, זה מתסכל. ולכו תגידו למוח המעוות שלי שאנשים לא ידחו אותי מבחינה חברתית ולגשת לאנשים ולתקשר זה לא סיפור מהגיהנום.

הכל חדש לי שם. לא אוהבת אתגרים, שינויים, דברים חדשים, ושאני לא יודעת מה יקרה עוד דקה בעתיד המזהיר שלי.

כבר הסגנית מנהלת דיברה איתי ויודעת את כל הסיפור חיים שלי ושאני ושינויים זה מלווה בהתפרצויות בכי חסרות הכרה וכל הגיון אפשרי.

הנהלה מדהימה, תומכת בצורה יוצאת דופן ובכלל לא צפויה. כל הכבוד להם, ולי יש מזל גדול שהגעתי למקום כזה.

ויש אחד כל כך יפה שם. איך אני מגיעה אליו... טוב בטח מתישהו תהיה לי הזדמנות, אני לא אחת  שמוותרת שיש מישהו שמוצא חן בעיני, זה חזק ממני.

טוב אז אני כאן, כותבת כבר חצי שעה, לא מצאתי משהו לעשות במקום הברז הזה שחברתי הטובה תקעה לי (אפשר לנגב את התחת עם המילה שלה).

יש לי הרגשה שהיא די מציאותית, שאני אעשה הרבה יותר מאמץ כדי להפגש עם אחרים מאשר הם יעשו איתי.

הצעתי לחברה אחרת שתבוא אלי, היא גרה בתל אביב, היא אמרה שהיא לא מזיזה את האוטו בערב. לי אין בעיה להגיע אליה באוטובוס פשוט אני מוגבלת בגלל האילוף של הכלבה שלי.והיא כמובן לא תבוא אלי באוטובוס. תל אביב- ראשון כאילת-חיפה. סתם הרגשה מגעילה. שיזדיינו כולם, מי צריך חברים?! (אני?).

היה נחמד לפרוק.

המשך שבוע קסום לפחות כמו שלי (עבודה וחוסר חברים זה הכי).

גלית