ויהי אור, כלשהו.

לקום בבוקר אחרי לילה נוראי

אחרי 10 דקות לקרוא לדמעות שיארחו לי חברה, כי בלעדהם יום זה לא יום.

להתבאס שגם היום אצטרך בכוח לתפקד ולמצוא תעסוקה. החלק הבעייתי הוא לא למצוא תעסוקה זה לא בעיה, הבעיה שאצטרך לעשות את זה בכוח כי מבחינתי אין כמו לשכב במיטה ולייבב מרחמים עצמיים. עוד איכשהו יש לי הגיון בריא בניגוד לחולי המחשבות שלי.

עוד חצי שעה אני נוסעת ללימודים.

זה טוב שיש לי לאן לנסוע, זה רע שקשה לי לעשות את זה.

זה מזכיר לי להתקשר לפסיכולוגית...