ויהי אור, כלשהו.

התוצאות מהשימוע המיותר הזה שהביא אותי במיוחד לשדה התעופה בבוקר קיצי בתחילת פברואר הוא ששבוע אחד יהיה לי 4 משמרות ושבוע לאחר מכן 5 משמרות וחוסר חלילה. חס וחלילה. לצערי.

האמת הסיכוי שכבר אגש למבחן כל כך קטן שאני פשוט לא רוצה לגשת... העיניים שלי שורפות מדמעות ואני עדיין על סף בכי ממשרת יום חמישי לילה.

השימוע היה עם המפקחת ומנהל מחלקת ביטחון (מטעם חברת הקבלן, כן?) הוא התחיל בזה שהם לא נגדי והם רוצים להבין מה קרה על מנת שזה לא יקרה שוב.

הבהרתי שאני לא מסוגלת לעמוד ב"8-8" ורוצה לרדת ל4 משמרות, הוא הבטיח לי שלא יהיה לי "8-8" אבל לא אישר בקלות כל כך את ה4 משמרות אפילו שזה פעם בשבועיים. אמרתי לו שהגורילה שמה לי 6 משמרות... הוא אמר שהוא אלך לקראתי ויוריד אותי ל5 משמרות... הייתי בוכיה כל השיחה ככה שלדבר לא היה הצד החזק שלי ויותר בלט תגובות השפת גוף שלי, תגובת שפת הגוף שלי באה עם המשפט הברור שהוא הבין בלי שאגיד אותו -' מה נראה לך?!' וההסבר שעמד מאחורי המשפט הוא, שאותו אני לא בטוחה שהבין- אתה מרשה לי לא לעשות שעות נוספות בלי הסכמה שלי?. באמת טוב לב. אחרי מחוות השפת גוף המזלזלת שלי לזה שהוא בכלל לא הלך לקראתי הוא הסכים ל4\5 לסירוגין. אני סבבה עם זה, כלומר, אנסה להיות סבבה עם זה. אני כרגע סבבה עם לקבור את עצמי במיטה ולעולם לא לקום, אבל זה לא נראה לי יפתור את הבעיות שלי, יש לי תחושה כזאת.

אני באמת לא מבינה, למה אני כל כך לא יוצלחית עם גברים? אני נראת סביר, ממוצע, באמת ממוצע. יש תמונות גרועות בפייסבוק כמו לכולם, זה לא פייר.

בנתיים בעיקר הגברים שמוצאי חן בעיני הגיעו אלי לפייסבוק והחליטו שלא... לא יודעת למה, חלק שאלתי מה גרם להם להחליט שלא, הם לא ענו לי... היה עוזר אם היו עונים לי ולהם זה היה עולה ב10 שניות לכתוב משפט. אחחח אנשים לא מכונים לעזור!!!! יש כאלה ששאלו אותי ועניתי להם שהם לא הטעם שלי, אם היה משהו יותר ספציפי שהיה אפשר להגיד את זה יפה הייתי אומרת!!!!

בכל אז עוד אחד שצירפתי לפייסבוק החליט שלא, ואין לי מושג למה... אני חושבת שזה הציניות שלי או התמונות הגרועות... ואין לי מה לעשות... להוריד את התמונות, מקובל. אבל בלי ציניות?!?!? איך אנשום?

מי שלא ישפוט אותי ויכיר אותי לדעתי יזכה כי אני במגמת עליה (למרות שבא לי לקבור את עצמי כרגע ואני לא מתפקדת אבל זה ידוע, כרגיל תקופה לפני היומהולדת בא לי לבכות יותר מתמיד) ואני לא כמו כולם, אני רגישה מאד וזה לא לטובתי תמיד אבל אני אלמד להשתמש בזה לטובתי ויש לי המון להעניק.

קיצר הרבה לכתוב יש לי, אבל המחשבות שלי כרגע מאד שיטחיות כי אני לא מצליחה לתפוס את עצמי בידיים ושונאת שעוד מעט אני בת 26 ובאף תחום אני לא הצלחתי להגשים חלק, אפילו חלק קטן.

וזה שהרבה דוחים אותי זה לא באמת מפריע לי, מספיק לי אחד שלא ידחה אותי (פונים אלי אבל אני רוצה אחד שיהיה גם מוצא חן בעיני) אני פשוט תוהה עד מתי אהיה לבד, 26 ועדיין לא היה לי קשר יותר מ3 חודשים.

ו... מה עושים היום? אני לא מתכוונת ללכת למבחן...