ויהי אור, כלשהו.

או לפחות לבחור הזה קל יותר בהקשר שלי.

דיברנו שיחה משעשעת בוואטאפ (מכירה אותו מאיזה קבוצה בפייסבוק) שיחה קצרה, לא רצינית להפליא, סתם שוברת את הקרח.

טוב הוא הלך לאכול ולישון... עובר היום אחרי מלא שעות הוא שולח לי "בקיצור" הוא לא רואה שיקרה משהו מעבר, אם בא לי לדבר אז סבבה זורם אם לא אז גם בסדר... אני עניתי "או קיי בסדר" כי אני לא אדישה, ועברתי לפייסבוק למחוק אותו. לגיטימי עד כאן, לא?

הוא שלח לי הודעה " ברגע הזה מחקת אותי?" עניתי שכן שאני לא מחפשת ידידים ואני לא אוהבת שיש לי סתם אנשים בפייסבוק.

אז הוא אמר משהו בסגנון של "אם כך אז שיהיה לך בהצלחה בלה בלה בלה" אני אמרתי- "ביוש" כי אני לא אדישה.

נרדמתי. אחרי שקמתי זה עוד הציק לי במחשבות, מה גרם לבחור הזה לשלול אותי? הוא לא יודע עלי כלום, זה בבירור לא המראה החיצוני, חשבתי אולי הסטטוסים של הרחמים העצמיים, ובאמת שלא הצלחתי לחשוב על מה עוד. אז קיפלתי את האגו שלי ושמתי אותו לכמה רגעים מתחת למיטה שלא יראה מה שאני עושה וכתבתי לו הודעה בפייסבוק ושאלתי מה גרם לו לשלול אותי, כי הרי הוא לא מכיר אותי, לא היתה לנו שיחה רצינית...

הוא ענה "סתם אינטואיציה כזאת". החזרתי את הגבות שלי למקומם (מפרצוף תוהה של 'וואט דה פאק?!?!) יישרתי את הפה וחזרתי להבעה האדישה שלי וכתבתי לו "סבבה תודה על התשובה" (כי הוא לא היה חייב לענות והיה יכול להשאיר אותי במחשבות) רציתי לכתוב משהו בסגנון 'אתה-כל-כך-בחורה' או משהו בסגנון של 'אתה-דביל'. אבל בחרתי בגישה בוגרת. כי הוא יפה, ולזה, קשה לי להיות אדישה.

האמת אני לא מזלזלת בתשובה שלו, אני מאמינה באינטואיציות, אבל הן צריכות עדיין להתבסס על משהו, משהו קטן. נגיד היה בחור שאחד המשפטים הראשונים שלו שדיברנו בטלפון היה "אני שונא תימנים. בכלל יש מחקר שתימנים ואתיופים לא יהודים" נגיד זה, מעורר סלידה והרבה סימני שאלה להמשך. זה לא הנושא הראשון שהייתי בוחרת לדבר עם בן אדם חדש, לא הייתי מגדירה את הבן אדם הזה כעיפרון החד בקלמר, וגם הטון דיבור שלו... הכל פשוט לא בא לי טוב. ואכן נפגשתי איתו והאינטואיציה שלי צדקה, הבחור בנוסף לכל גם קמצן.

אז נחזור לדבר על היפה... אחרי שהודתי לו על ההתיחסות, הוא שלח פרצוף מחייך. כאן מלמלתי לעצמי "מי-ארשה-לך-בכלל-לחייך" ובפועל לא הגבתי לו יותר, כי הרי הוא לא רואה משהו שיקרה מעבר...

אחרי כמה שעות "את לא נעלבת ממני נכון?" גם בפייסבוק וגם בוואטצאפ. עניתי שזה אף פעם לא נעים לקבל דחיה אבל שטויות. ואז הוא אמר שאולי הוא שולל מהר מידי...פה כבר טפחתי לעצמי על השכם.

ובגדול, השורה התחתונה שאני רוצה לספר, שאם הוא לא היה כזה יפה ועוד מתופף (מזילה ריר ממתופפים, כל כך גברי וסקסי) אין סיכוי שהייתי נותנת לו הזדמנות שניה.

אה והוא גם משעשע בטירוף, אני לא כזאת שיטחית...

לא בטוח שנסתדר, אני לא יודעת איך התקשורת תהיה ביננו.

אין ספק שהילדותיות שלנו יכולה להתחבר אבל השאלה איך יהיה בשיחה רצינית ואיך הוא יגיב לרגישות שלי. ומהפייסבוק הרושם הוא שהוא המוני כזה ומסתדר ונחמד לכולם. אני- לא. יותר נכון מפוחדת מכולם  (ומתנשאת, חסרת סבלנות) אבל מי יודע הביטחון העצמי והדימוי העצמי שלי השתנו בחודשים האחרונים, אני מוצאת את עצמי מרגישה בנוח ובביטחון ברגעים שבעבר רציתי לקבור את עצמי.