ויהי אור, כלשהו.

הייתי היום בהרצאה של פרופסור יורם יובל.

הוא דיבר על כסף, הבנתי כמה אני שונאת אנשים זגפנים.

אני שאין לי שקל על התחת ממשיכה להוציא כסף כי לחסוך 200 שקל בחודש על אוכל במסעדה או שמלה לא יעזור לי לחסות את ה15 אלף חוב שיש לי כבר... עד שלא יהיה לי הוצאות על המצב הבריאותי שלי אין לי מה לנסות לחסוך, זה יהיה מיותר ומתסכל וישלול ממני גם את ההנאות הקטנות של החיים. די כבר עם העצה המטומטמת הזאת כאילו אני עושה שופינג ואוכלת ארוחות גורמה כל יום, וגם לא כל שבוע. בעצם גורמה אני לא אוכלת בכלל, כי זה קצת אוכל... לא משביע. אבל שופינג... כן יש מצב אני חוטאת באיזה 100-200 בחודש על שטויות. אה ואזכיר פה שאני לא מאלה שיוצאים ומוציאים על אלכוהול או בכללי יותר מידי בילוי עם אנשים שיטחיים שמעניינים לי את הפיטמה השלישית.

אחסה את החוב הזה כאשר אפסיק להוציא אלפי שקלים על טיפולים ואוכל מיוחד בשביל לא לבקר בשירותים בצורה לא נעימה.

אני יודעת פשוט על מה להוציא שיעשה לי טוב. זה הרצאה של יורם יובל שעולה 90 שקל, במיוחד שכל שקל שיוצא מהכיס שלי על המטרה הזאת הולך לתרומה לתנו לחיות לחיות. נתינה וגם קבלה. אני יודעת מה טוב לי... זה קטע כזה שגורם לי לכוון את החיים שלי למקום שיהיה לי בו טוב ולא לחשוב "מה אם, לאן ולמה" ראיתי את הקישור לכתבה הזאת תוך שניה בידיוק קניתי כבר 2 כרטיסים.

מי שצריך לחשוב כל כך הרבה על מה שעושה לו טוב ולחפש כל כך הרבה, האושר רחוק ממנו.

ההרצאה היתה על אושר.

כל ההרצאה הבנתי כמה אני חכמה. התשובה היתה- משמעות. ולא משמעות כמו ללכת לחדר כושר וזה הדבר שגורם לי לאושר... זה משמעות, כלומר נתינה לאחרים!

אני כבר יודעת מגיל 14 שהמטרה שלי בחיים זה לטפל ובזה ארצה לעסוק, ואם לא, אהיה אומללה בשגרה שלי.

אני יודעת שהמטרה שלי עכשיו בין כל הרצון להפסיק לבקר ביקורי חירום בשירותים לבין להיות רזה ויפה (שסוף סוף מרגישה טוב עם ביטחון עצמי) זה גם נתינה. אומנם התמקדתי בעצמי בשנים האחרונות כי הייתי חייבת להתפתח אישית (חוזק נפשי וכדומה) בשביל שיהיה לי כוחות לאחרים אבל המשכתי להחזיר שאלונים שנשלחים לי למייל, תרמתי לתנו לחיות לחיות, ובכללי אני בן אדם שנותן מעצמו, גם אם זה עזרה לאדם ברחוב. 

הוא  אראה מחקר שראה שמי שמחזיר שאלונים שנשלחים אליו הביתה חי יותר זמן!

אני כרגע בספקות לרצון שלי לחיות, אני רוצה... אבל מרגישה קצת תקועה. מניחה, אופטימית והגיוני שאמשיך להתפתח. ואפילו יש סיכוי שיום אחד אסבול גבר שאכניס אותו ליותר משבועיים לחיים שלי. בנתיים... אתם אמיתיים? כי אני כן אז תפסיקו לשקר לעצמכם ולי.

יורם יובל שאל בתחילת ברצאה מי מאושר... הרוב הצביעו. אני הצבעתי בלי להסס שהוא שאל מי לא מאושר, מעט הצביעו... קרא לנו צדיקים, ושוב הוחכתי לעצמי שאני אמיתית בין כל כך הרבה שקרנים שלא יודעים מה להחליט ומה טוב להם ויבחרו את הבחירה שלמראית עין היא הטובה אבל היא ריגעית בזיכרון.

בכל מקרה, אני גאה בעצמי.

ההרצאה הזאת הראתה שבחרתי בכיוון הנכון ושאני מכירה את עצמי טוב מאד.

וגם לימדה אותי למה להגיב לא בכעס ולעזור גם אם זה ישראלי חוצפן מאריך את החיים, גורם לרוגע ובעצם לא יגרום לי התקף לב בעתיד.

עניין של לבחור לתקוף-לברוח או פשוט להיות אדיב לבן האדם השני.

קיצר הלכתי לשלשל שוב.

גלית.