ויהי אור, כלשהו.

כן יצאתי עם כמה בזמן האחרון ויצא שאני הצד שלא היה מעוניין להמשיך...

למרות זאת, אני לא מרגישה שזה הבחירה שלי...

אני תוהה מה היא הדרך להתמודד עם התסכול הזה מהלבד, בעיקר שעמום, משעמם לי!

זה מייאש אותי, נראה לי כמו נצח החיפוש הזה, יש כאלה שאני פונה אליהם ואני לא הטעם שלהם, וזה אחרי שהם ראו את התמונות באתר היכירויות, היו סבבה איתם, אבל אז ראו עוד תמונות בפייסבוק ואמרו שאני לא הטעם שלהם... ולי היה נדמה שאני אותה אחת! סבבה אז ראיתם תמונות גרועות ותמונות טובות יותר, זה יש לכולם.. חכו לראות איך אני נראת במציאות, הרי יש כאלה שאהבתם... שלא נדבר על טיפוסים שונים ומשונים שחולים על עצמם בלי שום מודעות עצמית, ואם הם חולים על עצמם בצדק יש דרך להציג את היתרונות שבך. יו ויש גם חופרים... כמה חופרים יש... כן כן בנים גם חופרים מסתבר.

בכל מקרה אני מאבדת כוחות להתמודד עם השעמום והבדידות האלה, שאני לבד בבית יש רגעים (כמו עכשיו למשל) שדמעות עומדות לי בעיניים, אני מייבבת קצת ואז אני מוצאת תעסוקה. אני מתוסכלת מזה ומאבדת את הסבלנות בכלל לדבר עם כל מיני גברים, הייתי רוצה לקבל את העובדה שאין לי בן זוג, אם אכיר בעבודה בדרך נס אז מצוין ואם לא... (לא, אני לא יוצאת, לא אוהבת פאבים שלא נדבר על מועדונים... וגם לא נראה לי ששם יהיה טיפוס שמתאים לי)

נגיד עכשיו מאד לבד לי והמוח שלי דורש אינטרקציה, ואכן זה גרם לי לפנות לכמה אנשים... הנה מצאתי עם מי להפגש.

בקיצור, איך אני מתמודדת עם התסכול הזה!?

בסדר בסדר, מחר אתקשר לפסיכולוגית שלי, אני חייבת למצוא דרך להתמודד עם החסך הזה כי זה פוגע לי בתפקוד!

הרבה עידכונים- כנראה שרע לי!