בדרכי...זה אני.. מי שאני.. בעיקר ההרגשה...
|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 8/2007
 אבודים במערכת!
פתאום לגלות שיש לך כל כך הרבה החלטות לעשות ודברים שיקרו או לא יקרו עם מה שתחליט זה כמו נחיתה קשה בלי מצנח.
מה פתאום אני בת 23?
צריכה להתחתן, ללמוד, לעזוב את הבית,לעבוד, לממן את עצמי....???
ומה עם הדברים הקטנים? האחריות, הנחישות, ההתמדה בכל מה שאתה עושה??
מאיפה זה בא לי?
אוווו.... לחזור לגיל 17 שהייתי בוגרת אבל עדיין לא... שהייתי יכולה לעשות משהו ולא הייתי חייבת...
מרגישה במרדף כזה שלא נגמר אחרי עתיד יותר טוב בשבילי וככל שהזמן עובד אני מאבדת את ההערכה של כולם, את הכוח, את היכולת להצליח ואת הילדות שלי..... לא שהייתה כזו טובה אבל עכשיו זה נראה לי כמו משהו גרנדיוזי שלא בא לי להתמודד איתו אבל... אין לי ברירה!!!
מה להחליט? ללמוד עכשיו? אח"כ? לעבוד עכשיו? מה עם טיול? מתי ואם בכלל אני יטייל בעולם? ומה עם להתחתן? ילדים?
לא מצליחה לסדר את זה בסדר כלשהוא...
הכל מתבלגן לי בראש ובסוף אני לא עושה כלום
כבר שנה אני לא עושה כלום.
ואז, כרגיל כבר אני כבר לא מתרגשת.. כולם מאוכזבים שאיך בחורה כל כך אינטלגנטית ושיש לה כלכך הרבה אפשרויות להצליח בחיים לא עושה כלום עם עצמה? ואפילו לא עובדת? ולמה אני לא מזיזה את עצמי כבר הזמן לא חוזר לאחור...?
כולם סביבי מתחתנים כבר, לומדים משהו, מצליחים בעבודות.
ואני- אין לי כל כיוון!
והאמת שאני כבר אדישה. וזה הכי גרוע כי אני מגיעה לאותה נקודה- שאני לא עושה כלום.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
