בדרכי...זה אני.. מי שאני.. בעיקר ההרגשה...
|
| 6/2007
 אני. רק אני.
ישבתי עכשיו וקראתי את כל מה שכתבתי עד עכשיו.
אז ככה: מה מעניין אותי בחיים? בנים, מהות החיים ולימודים
יותר מזה אני לא צריכה כלום...
אז ככה...
אין לי חבר כבר 3 חודשים!!! הישג מרשים לכל הדעות. מאז גיל 17 אני עוברת מחבר לחבר.
אני בקטע של ללמוד מי אני.... פלצני קצת.... לא?
וכאן מגיע הקטע של מהות החיים. אולי בגלל שעברתי בחיים הקצרים שלי כל כך הרבה אני כל כך רגישה וקיצונית. כאילו- אם אני עצובה אני הולכת לפסיכיאטר? קיצוני קצת... למדתי על עצמי שאני אדם שצריך המון חום- חסך מאבא? אולי. אין לי סיבה לתרץ את זה אבל הדפקט הוא שאני נמשכת לאלו שיודעים המון (בד"כ מבוגרים) ואני נורא נעלבת מהר והכל חייב ללכת בדרך שלי
אבל!!!!!!! (אווו... משהו טוב עלי!)
אני ממש בנאדם מדהים. אני נורא חכמה, מודעת למי אני ומה אני רוצה וצריכה בחיים. אני יודעת לכבוש אנשים (הצניעות חוגגת.....) ולגרום להם להתאהב בי.
והכי חשוב- אני יפה. אני ממש נראית טוב!! (טוב נכון שאחותי לא רואה אותי ממטר כי היא מהממת, אבל גם לי לא חסר!
ושלישי אבל לא פחות חשוב הוא שאני עושה פסיכומטרי עכשיו. תאמרו לי בהצלחה!
יש לי שאיפות והיום אני יכולה לומר שאני יגיע אליהם. אני באמת מאמינה בזה.
ובנימה אופטימית זו ...
שיהיה לכולם רק טוב!!!!
וכן... לכתוב כשרע זה הכי טוב. אבל לעשות טיול באויר הנקי זה ממש משחרר! תנסו.... זה הפרוזק של הטבע!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
