•°•°•°•רק ידידים•°•°•°•

לאחר שסיימתי לשטוף פנים, יצאתי מחדר האמבטיה וירדתי בחזרה לסלון. נשכבתי בחזרה על הספה והתכסיתי בסדין הוורוד. שמתי לב פתאום לשקית שהייתה מונחת במרכז השולחן. על השקית היה מודבק פתק לבן והיה כתוב עליו 'למיטל'. מכיוון שאין עוד מיטל בבית הזה, פתחתי מיד את השקית וגיליתי פלאפון דק וכסוף. בשבילי.



קראתי את הברכה המצורפת, לא היה שם משהו קיטשי, רק: 'העדפתי להקדים ולקנות לך פלאפון חדש לפני שתבקשי. אבא', היה מצויר סמיילי עקום, אבל זה בסדר, אבא שלי מעולם לא היה צייר גדול, ולמען האמת גם אני לא, רק שאם אני מציירת סמיילי זה באמת נראה כמו סמיילי ולא כמו שלושה קווים עקומים. חייכתי. מאז מה שקרה אני בלי פלאפון כי הוא נפל למים באותו לילה. חייגתי את מספרו של אבי וחיכיתי לתשובה.
"הלו?", שמעתי את קולו לאחר כמה שניות.
"תודה על הפלאפון! הוא מדהים!", אמרתי בהתלהבות תוך כדי שבחנתי אותו.
"אהבת אותו?", הוא שאל.
אני: "כן, מאוד. למה אתה נשמע לחוץ?"
אבא: "אני כאן בעבודה, אחרי זה אני הולך לתחנת המשטרה לסגור איתם כמה דברים"
אני: "בקשר אליי"
אבא: "מן הסתם"
דיברנו עוד קצת עד שהוא היה צריך לנתק ואני המשכתי לשבת על הספה. הרגשתי בודדה. אני כל כך מתגעגעת לימים שהיו לי את כל החברות, הידידים וכמובן – את בן.

בן יצא משער בית הספר והבחין בגולן שנשען על אחד העמודים.
"למי אתה מחכה?", שאל וקשר את השרוכים בנעלי הספורט שלו.
גולן: "להדר, למי אני יכול כבר לחכות?"
בן: "מה, אתה גנוב? היא הלכה לפני שעה"
גולן: "אתה רציני?"
בן: "כן, נו, היא סיימה לפני שעה"
גולן: "איך אתה יודע?"
בן: "כי ראיתי את נטלי מקודם שיצאתי לשתות באמצע השיעור, היא אמרה לי ששחררו אותם"
גולן: "מה, היא פוסטמה?!"
בן: "גולן, חלאס, אל תדבר ככה על נטלי
גולן: "אני מדבר על הדר, על הדר, המפגרת הזאת! התקשרתי אליה לפני חצי שעה והיא אמרה לי שאני אחכה לה"
בן: מוזר... אתה בטוח?"
גולן: כן, אני בטוח, בן, אני לא הוזה דברים כמוך"
בן: "נהיית סטאנדאפיסט, אה?"
גולן: "מהרגע שנולדתי", חייך.
בן: "טוב, אתה מתכוון להמשיך לחכות להדר שלא תבוא, או...?"
גולן: "בוא, תקפיץ אותי הביתה"
בן: "חתיכת נצלן", הוא חייך ושניהם הלכו לכיוון מכוניתו של בן.
גולן: "אז תגיד, מה חוץ מזה? אתה נורא שקט היום", שאל ברגע שנכנסו לאוטו.
בן: "ואתה נשמע נורא כמו פסיכולוג היום", החזיר לו באותו טון וחגר את חגורת הבטיחות. "לא, אני סתם... חושב"
גולן: "אולי תניח לזה כבר?"
בן: "להניח למה? שמיטל בחיים?"
גולן: "היא אולי בחיים"
בן: "אני מרגיש שהיא בחיים"
גולן: "כן, מיסטר בן מדיום"
בן: "גולן, אני רציני איתך, אחי. אני לא יודע איך להסביר את זה, אבל באמת שאני מרגיש שהיא חיה. אני... אני מרגיש שאני לא צריך לעשות שום דבר, צריך לחכות לה"
גולן: "ואתה מרגיש שאתה גם רציך ללכת לפסיכיאטר?"
בן: "לא, אני מרגיש שאני צריך להכניס לך בעיטה"
גולן: "אלימות. אחד מהתסמינים לאיבוד השפיות"
בן: "גולן, תסתום כבר!"
גולן: "אי יכולת לקבל את דעת האחר, תסמין שני"
בן: "אני אהרוג אותך, חלאס!"
גולן: "איומים הקשורים ל..."
בן: "גולן, תסתום", בן קטע את דבריו ושניהם פרצו בצחוק. "אתה לא נורמלי אתה"
גולן: "אתה באמת חושב שיש לך את היכולת לקרוא ל-י לא נורמלי?"
בן: "אני רציני"
גולן: "גם אני רציני, בן"
בן: "נו, תהיה רגע רציני באמת"
גולן: "נו, מה?"
בן: "אני באמת מרגיש שהיא חיה, באמת. אתה לא תצליח להבין את זה בחיים"

ילדונת – מה נשמע?
חנן כל כך שמח שסוף סוף הוא קיבל ממנה הודעה.
מישהו – הכל מצויין! היום הייתה לי מתכונת. גם לך, נכון?
ילדונת – כן. אתה תשמח לגלות ש...
מישהו – שמה?!
ילדונת – הלך לי מעולה!
מישהו – באמת?
ילדונת – כן. כאילו... אני הייתי כל כך בשוק מזה, אתה לא מבין אפילו.
מישהו – אני כל כך שמח בשבילך.
ילדונת – תודה:) רגע, ואיך הלך לך?
מישהו – אני שמער שאני אקבל תשעים ושמונה, אני חושב שטעיתי בסעיף קטן אחד.
אוף, זה מעצבן.
ילדונת – מה אתה עושה עניין משתי נקודות? אתה חנון:]
מישהו – מודה באשמה.
ילדונת – מה אתה עושה היום?
מישהו – כלום, כרגיל.
ילדונת – כן, שמתי לב שאתה בחור של בית.
מישהו – כזה אני. אני לא רואה טעם להתעסק בדברים אחרים.
ילדונת – ומה עם לצאת לבלות לפעמים?
מישהו – אני לא אוהב לבלות. את בטח צוחקת עכשיו נכון?
ילדונת – למה שאני אצחק? זכותך לא לאהוב.
מישהו – מפני שאת פארטי גירל שכזאת, לא?
ילדונת – כן, אבל אני עושה את זה כי אני נהנית, אם אתה לא נהנה אז אתה לא צריך לצאת למסיבות ולסבול.
מישהו – ממה את נהנית בדיוק?
ילדונת – מהריקודים, המוזיקה, השתיה, החברות, מכל תשומת הלב הזאת...
מישהו – מבנים?
ילדונת – גם מבנות, תתפלא.
מישהו – מה זאת אומרת?
ילדונת – לפני שאתה מהמר להסיק מסקנות, אז לא, אני לא לסבית וגם לא משהו שמתקרב לזה, פשוט זה כייף שאנשים מסתכלים עליי, בוחנים אותי, גם בנות וגם בנים. זה מעלה את הביטחון.
מישהו – אני יכול להגיד לך משהו מבלי שתפגעי?
ילדונת – כן.
מישהו – אז אני חושב שזה נורא עצוב שאת צריכה להתלבש ולהתגנדר רק בשביל שאנשים יסתכלו עלייך, וחבל שזה מה שמעלה לך את הביטחון העצמי שלך. הוא צריך להיות גבוה
כי את אמורה להאמין בעצמך ולאהוב את עצמך, לא בגלל שאנשים יכתיבו לך את זה.
ילדונת – יש לי גם ביטחון עצמי מעבר לזה, בלי שום קשר לזה בכלל.
מישהו – אם את אומרת...
ילדונת – אתה לא מאמין?
מישהו – למה את כל כך רוצה להוכיח לי? מאמין, מאמין לך.

ילדונת – טוב.
מישהו – טוב.
ילדונת – אני צריכה ללכת עכשיו, ביי.
היא התנתקה וחנן נשאר לבהות במסך. הוא הרגיש קצת מוזר, מן צביטה קטנה בלב, משהו שהוא לעולם לא הרגיש קודם לכן, משהו חדש, משהו שהוא מרגיש בפעם הראשונה בחייו. זה היה הריב הראשון שלהם. האם אפשר לקרוא לזה ריב בכלל? זה היה סתם ויכוח קטן. אבל בכל זאת, ויכוח שגרם ל'ילדות' להתנתק בכעס. מעניין מתי היא תתחבר שוב. חנן הרגיש פחד, הוא חשש שהיא לא תתחבר יותר לעולם ושהם לא ידברו שוב.

גולן סיים לאכול את האורז והשניצלונים שאמו הכינה והניח את הצלחת בכיור. הוא התקדם לעבר הדלת לאחר שהפעמון צלצל. הדר עמדה שם מחויכת וגולן הופתע לראות אותה בפתח ביתו.
גולן: "מה את עושה כאן?"
הדר: "אמ... אתה לא עונה לפלאפון כבר מהצהריים"
גולן: "ו...?"
הדר: "ועכשיו כבר ערב, אז חשבתי לבוא לבדוק מה המצב איתך", היא נשקה בזריזות על פניו ונכנסה פנימה. גולן סגר אחריה את הדלת, מנסה עדיין להבין מה קרה היום.
הדר: "וואי, איזה ריח טוב יש כאן"
גולן: "האוכל של אמא"
הדר: "נשאר קצת?"
גולן: "לא, גמרתי הכל"
הדר: "שמן שלי", היא חייכה והתקרבה אליו. גולן לקח צעד אחד אחורה. "מה קרה?"
גולן: "צריך לקרות משהו? למה יש 'מה קרה'?"
הדר: "כי... לא יודעת, כי אתה נראה לי מוזר כזה, מרוחק קצת"
גולן: "בואי נחשוב למה"
הדר: "מה יש לך?"
גולן: "מה יש לך?"
הדר: "טוב, אתה מוכן להסביר לי בבקשה מה עובר עליך ולמה אתה מתנהג אליי ככה?"
גולן: "תגידי לי, את רצינית איתי?"
הדר: "כן, אני לא מבינה מה יש לך פתאום שאתה מתנהג ככה. גולני, מה יש, מאמי?"
גולן: "את שכחת שאני התקשרתי אלייך היום בצהריים?"
הדר: "ל... לא"
גולן: "יפה, ומה אמרת לי בשיחה שלנו?"
הדר: "א..."
גולן: "את אמרת לי שאני אחכה לך בשער כדי שנלך ביחד הביתה", ענה על שאלתו בחוסר סבלנות."
הדר: "אה, כן... נכון, כי..."
גולן: "תחכי, לא סיימתי! אני פאקינג מחכה לך כמו מטומטם בשיא השמש, שיא החום, מזיע, הרגל שלי כואבת כי נכנס לי חתיכת קוץ לרגל, אני מחכה, מחכה, עומד, ממשיך לחכות לך... בסוף אני רואה את בן, ומה הוא אומר לי? הוא אומר לי שאת סיימת לפני שעה! יענו, את סיימת, דיברת איתי שכבר היית בבית ואמרת לי לחכות לך. את בסדר בראש?", שאל בעצבים. הדר הסתכלה עליו ולא אמרה מילה. לפתע חיוך גדול נראה על פניה.
גולן: "מה את מחייכת?"
הדר: "יואו, אתה כזה מתוק..."
גולן: "מה?", שאל במבט לא מבין.
הדר: "יואו... תראה, נועה ואני דיברנו, היא אמרה שאתה לא אוהב אותי ושאתה סתם איתי, שאתה מזלזל ולא אכפת לך באמת ו... ואז היא אמרה שננסה את זה כדי לראות אם באמת אכפת לך ממני"
גולן: "מה מה מה? אני לא מבין. לנסות מה?"
הדר: "שכאילו תתקשר ואז אני  גיד לך שתחכה לי בשער כדי שנלך ביחד, כי לא נעים לי ללכת לבד הביתה ו... נו, וכל מה שאמרתי לך"
גולן: "את עשית את זה סתם?"
הדר: "כן, כי.."
גולן: "לא, את עשית את סתם? אני רוצה להבין! את עשית את זה סתם?!"
הדר: "כן, רק כדי לבדוק אם אכפת לך. ו... להגיד א האמת? ממש הפתעת אותי. הייתי בטוחה שתמציא תירוץ, שתגיד שאתה צריך ללכת עם בן לאנשהו, ואתה ממש אבל ממש הפתעתי אותי, כאילו... אתה כזה מאמי"
גולן: "את לא נורמלית"
הדר: :מה? גולן, א..."
גולן: "לא, את חולת נפש"
הדר: "גולן, תרגע ומהר!"
גולן: "זה נראה לך כל כך פשוט ומה, רק לי זה נראה קטע מסריח לאללה?"
הדר: "כן"
גולן: "את עושה ממני מפגר, סמרטוט, הכל בשביל להוכיח דברים לחברות המפגרות שלך"
הדר: "אל תקרא לנועה מפגרת"
גולן: "מפגרת זו מחמאה בשביל נועה! תסלחי לי, אבל חברה שמציעה לך דבר כזה היא מפגרת, ואת, שמסכימה לזה, עוד יותר מפגרת"
הדר: "טוב, אני מצטערת, זה לא לרמה שלי כל ההתנהגות שלך"
גולן: "צודקת, זה גבוה לך מדי. את מוזמנת לעוף מפה"
הדר: "אתה חתיכת מגעיל"
גולן: "לא, הדר, אל תנסי להפוך את זה עליי עכשיו ולעשות כאילו אני אשם כאן. אני התייחסתי אלייך הכי יפה בעולם, את זו שכל הזמן התעלמת, סיננת טלפונים, באת אליי כל יום עם שטות אחרת  שנועה אמרה לך ווואלה, אין לי כח לזה יותר, באמת"
הדר: "אתה לא מוכן להקריב מעצמך כלום", היא אמרה והלכה לכיוון הדלת.
גולן: "דיי, חלאס, הדר, אני לא מפגר ולא נולדתי אתמול. הבנתי שאת ונועה ניסיתן לבדוק כאן משהו, ואת יודעת מה? הנה, הוכחתי לך שאני מספיק מכבד אותך ודואג לך שאני מחכה לך בחוץ למרות שאת כבר היית בבית מתחת למזגן, אז מה שאני הולך להוכיח לך עכשיו זה שנאי שונא שמקשרים לי, את רוצה להגיד לי משהו? תגידי לי אותו בפנים. מפריע לך משהו? תבואי ותדברי איתי. את לא בטוחה בקשר למה שאני מרגיש כלפייך? תבואי ותשאלי אותי, אבל אל תעשי ממני ילד מפגר, כי אני לא", הוא אמר בטון פגוע והחל ללכת לכיוון חדרו, "אני ממש מבקש ממך שתלכי עכשיו, אכזבת אותי ברמות שאני אפילו לא יכול לתאר"
הדר: "אתה רציני איתי?"
גולן: "לא, אני צוחק איתך!", צעק בציניות, ביי, הדר".
הדר עקבה אחרי גולן שנכנס לחדרו וסגר אחריו את הדלת. היא המשיכה לעמוד במקומה עוד כמה שניות, חשבה שאולי הוא יתחרט ויחזור, אבל הוא לא.