"עם חלומות כאלה מי בכלל רוצה לחלום? חלון בלי בית, חבלים וסולמות.."
|
 כינוי:
בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2013
.
הפחד הזה להיות לבד.
ברגע שאני מרגישה שאין לי עוגן כל הסביבה הופכת בראש שלי לים סוער מלא כרישים או ג'ונגל של חיות טורפות.
אבל אי אפשר להאחז כל הזמן. איפה אני, איפה העצמאיות שלי, איפה החיים שלי בלי התהפכויות בטן, הזעה, בכי ועודף מחשבות?
התשובה היא- אצלי בראש. מתחת לכל הפחדים שהפכו לגוש סלע שאני מרגישה שבלתי אפשרי להזיז.
מפסיקה את הטיפול בגלל המחסור בכסף. צריך לתרגל לבלוע הכל כמו טטלה ולהמשיך כאילו כלום. אולי הכל יתפרק שם לבד בראש עם השנים. כמה זה כבר יכול להחזיק מעמד? לא הגיוני שמחשבות- דבר כל כך מופשט, יהיו חזקים מהאדם עצמו.
בנתיים עוד ריב עם ההורים. על מה? אין לי מושג. אמרתי משהו בלי שום כוונה וישר עצבים. כאילו אי אפשר להסכים ולסתום בבית הזה בלי לפתח טאררם. ואימא כרגיל אוהבת לדרוך במקומות שאני שונאת ולסובב.
אין לי כוח אבל איכשהו יש הרבה מים בגוף שלי, יותר ממה שחשבתי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
