"עם חלומות כאלה מי בכלל רוצה לחלום? חלון בלי בית, חבלים וסולמות.."
|
 כינוי:
בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2013
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2013
שלום שנה א'.
מכיוון שאני יושבת כאן ומתחרפנת ואין כרגע מישהו שיכול לשמוע על כל מה שמתחולל לי בבטן ובראש החלטתי להכנס ולפרוק את זה כאן. אני כמעט בטוחה בזה שגם כאן לא בדיוק יהיה מי שיקרא או יגיב ואם כן- תדעו שאני מודה לכם.
שנת הלימודים האקדמאית התחילה בחלק מהמוסדות לפני שבוע ובשאר היא מתחילה מחר. אני מתחילה תואר ראשון בשעה טובה (או לפחות מקווה שהשעה טובה). ביום שני אכנס בשער של המכללה כסטודנטית מן המניין ואתחיל את מרוץ שיעורים-מבחנים ל4 שנים הקרובות. כמובן שבחרתי משהו שאני מתחברת אליו ולכן אני מקווה שיהיה בסדר.
הסיבה לכך שאני יושבת כאן כבר עכשיו וכוססת ציפורניים בעצבנות היא שאני מגיעה למכללה לבד. אומנם שמעתי על אנשים מהעיר שהולכים ללמוד איתי במכללה אבל אלה לא חברים ובאופן כללי, אני מעדיפה להתרחק מכל אותם האנשים שמזכירים לי יותר מידי את הרגעים הפחות טובים של החטיבה-תיכון. עיר קטנה, אין מה לעשות. העובדה שאני אדם לא רגוע מטבעי ודיי צריך להיות בשליטה לא מוסיפה לעניין הזה של האיך-לעזאזל-מתנהלים-בלימודים-אקדמאיים ופאק-יש-שם-מלא-אנשים.
אני פשוט שונאת להתהלך לבד ולהרגיש כאילו הסובבים אותי קולטים את זה וחושבים שאני איזו בדדניקית. מנגד, אני מנסה להרגיע את עצמי שבטח אני לא אהיה היחידה שתחפש את מקומה ועדיין הבטן מתהפכת בטירוף ואני רוצה כבר למצוא לפחות חברה אחת שלא ארגיש אבודה כל כך.
אלך להתחרפן לי בשקט עד שהחבר יראה סימני חיים והחברה תחזור מהדייט. איזה מזל שיש לי אנשים שסובלים את הלחצים שלי חח.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
