זה מצחיק איך זמן קצר לפני שהכרנו כתבתי קטע שאפילו שקלתי לפרסם כאן. קטע שדיבר על הרבה לבד, כזה שכבר מתחיל לכאוב. ואז הופעת.
בהתחלה לא ידעתי איך לעכל את זה. "בהתחלה..", מצחיק, הרי זו עדיין ההתחלה אבל זה מרגיש הרבה יותר.
ותפסת לך פינה חמה אצלי בלב. פינה שתקפא אם תעזוב.
אני לא רוצה להיות תלותית, גם אמרתי את זה כמה פעמים. זה פשוט מוזר עכשיו לחשוב על עצמי בלעדייך. ואף אחד לא באמת ימלא את המשבצת הזו בדיוק כמוך איי פעם. בעבר תמיד חשבתי שזה קשה למצוא בן אדם שיתאים לאדם אחר ברמה שירצה להשאר לצידו למרות כל הזוגות שראיתי בחיי. וככל שהתקרבתי לגיל 20 גם האמנתי פחות ופחות שאמצא מישהו כזה. למרות שמה זה גיל 20? כל החיים לפני. אבל היאוש ניזון משנים ריקות מתוכן.
בסופו של דבר מצאתי את זה שראה מה שאחרים לא ראו, שהקשיב למה שאחרים רק שמעו ומקבל אותי עם הילדותיות, רצינות, חוסר החלטיות, החרדתיות ועוד כמה דברים טובים שמרכיבים אותי (:
לא התראינו שבועיים אז אני מנסה להכניס את געגועי וכל שאר הרגשות במילים האלה. לאחסן בקופסאת הבלוג הזו עד שניפגש. עד שארגיש את החיבוק החם שלך, את הזיפים נצמדים אל הלחי שלי ואראה את העיניים היפות שלך שמסגירות עד כמה אתה בן אדם מקסים. מקווה שנמשיך להתאהב כל יום שוב ושוב..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
