רוצה להטיח את הראש בקיר כדי שכל המילים הרצות בו כמו מערבולת יתנפצו ביחד איתו ויצאו עם הדם. את כל כך רוצה ויודעת שאם תעשי את זה תהיי כמוהה. לא שפויה. ואת לא רוצה להדמות לה ולו במעט.
היחידים שעפים עלייך במהירות 120 קמ"ש זה המילים של האחרים. על זה שאת גוש של אגרסיביות מגעילה.
אין לך מה לעשות עם זה כי את לא יודעת להתנהג אחרת. כועסת על הכל, על כולם, על עצמך. כמו דלי מים בפרצוף מתוך שינה. והיית משוכנעת שהמשפחה שלך הכי יפה שיש. אולי כל אחד חושב כך עד גיל מסויים. עד הגיל שבו הוא מתחיל להבין ששום דבר הוא לא הכי יפה שיש.
אין דבר כזה. להיא יש בעיות, להוא יש בעיות ולך יש בעיות בגלל הבעיות של ההוא וההיא. מעניין מישהו? לא בדיוק.
אני לא חבית ללא תחתית. יש לי גבול.
אני לא בחורה טובה וחייכנית. אני מטומטמת ויש בי הרי זבל שמספיקים לחירייה שלמה.
אני כן מעריכה. אבל בואו נשים על זה זין.
אני כן שמה בצד המון דברים. אבל בואו נשים זין גם על זה.
אני כן בוכה לכרית כדי לא להדאיג. כנראה שלבכות כל שני וחמישי בקולי קולות אולי היה גורם להם בעצמם לשלוח אותי לטיפול.
אני אקח את זה לתשומת ליבי בגלגול הבא. מתישהו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
