לא יודעת אם אלו היו נדודי השינה הליליים, השיטוט הלילי ברחבי ישרא שקורה לכל בלוגר מתישהו או פשוט הגורל אולי.
אבל משהו משך אותי אל בלוג מסויים אי שם בחודש דצמבר האחרון ונשארתי לקרוא. הבלוגר שכתב את אותו הבלוג התחיל לקרוא אצלי בחזרה, עברנו לפייסבוק, כי זה הרבה יותר נוח ופרטי, ומשהו שם הרגיש נכון.
מאז השיחות הליליות היו שם מבלי לפספס אף ערב והפתיחות שהמשיכה גם מעבר לבלוג. זו גם הייתה הסיבה להסכמה שלי להיפגש איתו אפילו שלא הכרתי אותו במציאות במקום לברוח כמו שבדרך כלל הייתי עושה (בליינד דייט וכו'.. לא בשביל לחוצה כמוני). ואיי שם בסוף ינואר של השנה הפכנו לזוג.
גיליתי בחור מקסים ורגיש שראה בי מה שאחרים לא ראו ואהב את זה, אלוהים יודע איך אבל ככה זה קרה. ככל שהכרתי אותו גם אני התאהבתי בכל חלקיק בפנימיות ובחיצוניות שלו ולמרות שהחודשים שלנו יחד בנתיים לא רבים הם מרגישים כהרבה יותר . כל פעם שאנחנו נזכרים שהכרנו מכאן זה קצת מצחיק וקצת מוזר, במיוחד כשאני חושבת על כל הפעמים ששקלתי לסגור את הבלוג או כשסגרתי וחזרתי, בדיעבד, למזלי. וכמובן שיש סיפור כיסוי מוכן לכל מקרה כי בכל זאת, בתור בלוגרים דיי אנונימים צריך אחד כזה (:
אז רק רציתי להגיד תודה לישראבלוג והאפשרות הזו לפרוק כאן, להפתח וגם להכיר אנשים למרות שעם השנים השתנו כאן הרבה דברים. ותודה על זה שזכיתי להכיר כאן את הבחור שלי שממלא את חיי בצבע, חיוכים והמון אהבה 3>