כמו ניצן שקמל בטרם עת.

מכר ותיק העיר אותי משנתי הבוקר.

במגע מרפרף על מצח מחורץ, דמוי יגון, גיהץ את קימטוטי ההבעה והציף את משעולי גבי באור רך של שמש.

בן בית בדמות האופטמיזם כבר מתכרבל בנעימות בין השמיכות.

עימו אואיל לחלוק את מיטתי. בישבילו אוותר גם על שינה באלכסון בחפץ לב.

בעונג ובמצפון נקי אארוב לחלומות ואגרש בבעיטה את חלומות הבלהה.

מתחשק לי לטרוף את העולם!