זו הייתה שנה כל כך ארוכה, וכל כך מלאה במיליון סוגים של חוויות, שאני לא חושבת שאני אתחיל בכלל לספר... זה נורא מוזר לחזור יותר משנה אחורה ולקרוא דברים שכתבתי ולראות כמה הכל השתנה... פתאום אני קולטת איך השתניתי, ואיך האנשים סביבי השתנו, וכמה הדעות שלי באמת אחרות היום, זה פשוט מוזר מדי מכדי לעכל שזה באמת היה ככה פעם... אני לא יודעת להצביע אם השינוי הזה היה לטובה או לרעה, חלק מהדברים בחיים שלי התדרדרו וחלק השתפרו ממש, הכרתי כל כך הרבה אנשים חדשים והצלחתי להתגבר כמעט לגמרי על אחד הדברים הכי קשים שעברתי בחיים... מה שלא האמנתי על עצמי שאני אצליח לעשות אי פעם, שלא נדבר על השנים הקרובות P:

המבט הזה לאחור מעלה בי המון רגשות, נעלמו לי כל כך הרבה אנשים בזמן הזה שאני לא מאמינה בכלל שזה הגיוני... התרחקתי מעולם שהייתי כל כך שייכת אליו לפני שלוש שנים, שעכשיו מעורר בי סלידה מטורפת, והאמת... חלק גדול ממני מאוד מרוצה מזה.

אני מרגישה שהתבגרתי, וזה באמת היה חתיכת שלב משמעותי, ולמרות שהגעתי למסקנה שפעם הייתי בנאדם טוב יותר... אני יותר מרוצה ממי שאני היום.

המקום הזה הוא פשוט הנוסטלגיה הכי גדולה שיכלתי לבקש, יש פה זכרונות שלי מכל התקופות בארבע השנים האחרונות, חלקם נחמדים ועל חלקם אני מאוד מתחרטת... אבל עשיתי דרך ארוכה.

והיא הייתה כל כך שווה את זה. :)

עברה שנה מאז שהייתי כאן, ולחזור גורם לי להרגיש כאילו אף פעם לא עזבתי, למרות שמי שעקב יודע שבחודשים האחרונים של הבלוג הזה לא היה בו כמעט כלום חוץ ממילים של שירים... מה שמראה שהייתי בתקופה לא משהו... טוב שהיא נגמרה, יש לי הרבה מה להגיד, ואני חושבת שהמקום הזה שינה את המטרה שלו קצת בשנה הזאת. 

הסיבה העיקרית שאני מרגישה שעכשיו אני יכולה לחזור לכאן היא שסופסוף (ומי שמכיר אותי יודע שבאמת, סופסוף) הצלחתי להוציא את הזכרונות שלך מהראש שלי. כמעט לגמרי... היית כל כך הרבה ועכשיו אתה כל כך קצת, יש לי כל כך הרבה רחמים אליך עכשיו, כשאני מסתכלת ורואה למה הפכת, צל של עצמך שאין בו טיפה אחת של אופי, אלא 100 אחוזים בולטים מאוד של כל מה שאתה מתיימר להיות. עצוב, פתטי, אין לי מילים אחרות, היית כל כך הרבה יותר טוב מזה וסובבת לעצמך את הראש לגמרי... אבל אני לא אגיד שחבל לי עליך. כי ממש לא חבל לי. היית בסך הכל עוד שלב שעברתי, וגם אם הוא לא נשלם לגמרי הוא בהחלט תם, ואני לא יודעת אם הייתי משנה משהו גם אם הייתי יכולה לחזור אחורה בזמן. האהבה הראשונה שלי נראית כעבר רחוק ומעלה אבק, סגורה במרתף נעול עם מפתח שגרמתי לעצמי לאבד, וגם אם שינית אותי, אני לא צריכה אותך יותר. תמיד ניסית לגרום לי להבין איך אני יכולה לשנות את נקודת המבט שלי ככה שהחיים שלי יהיו טובים יותר, איך אני יכולה לשפר דברים רק בזה שאני אסתכל עליהם אחרת, ועכשיו, סופסוף עשיתי את זה. 

אני לא יודעת אם אתה הולך לקרוא את זה או לא, זה לא משנה, אבל אני יודעת שאם תקרא את זה אתה תבין מיד שמדובר בך, ואני גם יודעת בדיוק איזה מחשבות יעלו לך לראש... והאמת, פעם היה לי אכפת.

אבל התבגרתי.

אז זהו, השעה כבר מאוחרת יחסית לעובדה שיש לי מבחן מחר, 

לילה טוב.