*~*החיים שלי כפי שאני חייה אותם*~*

"אין מלך בלי מלכה

 אין נסיך בלי נסיכה

 אין ציפור בשמיים שאוהבת לעוף לבדה

 אין אויר בלי נשימה

 אין אדם בלי אדמה

 כמו שאת ואני אין כאב בלי אהבה..."

אני נסיכה שגרה בארמון מרופד.

את ליבי מפחדת לתת כי הוא אינו הבריא עדין

מפציעתו האחרונה והקשה מכל...

שבעצם הוא זה שפצע ושבר לי אותו...

כבר חצי שנה מקרקרים סביבי לייצני החצר המלכותית ומתחרים להם מי יתפוס את תואר הנסיך

 וישב על כס הנסיכות...

אך אף אחד אינו טוב מספיק על מנת לקבל את האוצר היקר מפז, את הנסיכה היפייפיה ולזכות בתואר הנחשק מכל ...

ככה זה כאשר את נסיכה שגרה בארמון,

 בארמון מרופד קר ועצוב

שהכל בו קפוא ועצור אפילו השעונים אינם מתקתקים

 והציפור איננה יוצאת ומשמיעה את קולה,

מפני שבשבילם הזמן עצר מלכת,

 באותה השנייה שיצאת מהארמון והרגת את האהבה.

כרגע אני נסיכה עצובה ובודדה וליבי איננו פועם בשביל אף אחד ובכלל הוא מנופץ ומרוסק לאלפיי חתיכות שלא חוזרות לפזל על מנת להשלים אותו...

מחפשת לי נסיך בכל מקום אפשרי,

בכל פינה אך לא מוצאת אותו

רוצה להרים ידיים ולקבל את המצב המצוי

כי הוא רחוק מלהיות המצב הרצוי...

 כנראה זה נגזר עליי מהשמיים להיות לבד

 ולא להרגיש אהבה שוב לעולם...