חייבת (בסדר אני בוחרת רוצה.., לא חייבת).
להוציא החוצה, להביע. לחלוק ולשתף, לשטוף את האנשים/ הסביבה בפנימיות שלי.
להפסיק לשמור לעצמי, את עצמי.
והסיבה העיקרית שאני רוצה לשקף החוצה, זה כדי שאני אהיה בהירה וגלויה עם עצמי. שאני אוכל אשכרה להתבונן, ללא שפיטה והיקשרות, ולהגיד וואלה.
זאת אני, עושה ככה וככה. וואלה, טוב לדעת.
מיאני זאתאני.
זאת השכורה שלא הצלחתי לספק בצרפת. לקחת אחריות על עצמי, הייתי רק צל שנגזר ממני.
לעמוד על העצמיות ולהתגאות, בכל מה שעובר עלי, לקבל את עצמי, ולקבל כל אחד.
לא להחליט לפני, לחקור את המקום שהפכתי בראש ללא נחמד. ולהירגע ולנחות בתוכו.
במקום הזוגי אני נאבקת כרגע להיות אני, אני יודעת שאני בתהליכי היתחזקות, להיות בסנטר להיות גאה במה שיש. הכי פתוח.
לא לתת לאדם נוסף לערער לי את הביטחון, להיסחף לתוך..
כל מה שעולה להוציא, לקבל את השיגעונות ופרצי החיים הרצונות, והאהבה שלי כמו שהיא.
להקשיב באמת.
לא לשפוט, ולנסות לתת לאנשים לפתוח אותי ולפתוח לי את הראש.
לתת לקבל.
לאהוב את עצמי.. לחבק, לפנק לטפח, לעודד להאיר להיות גלויה , לתת לעצמי זמן, ולא לוותר עלל עצמי. להכיל.
אני רק רוצה לרשום, יוני..-
ההתחלה של מה שיש.
ההתחלה הכי נקייה והכי יפה שאי פעם הייתה לי וחוויתי.
זה מתחיל עוד אז שאוהבים ומכבדים מרחוק בלי קשר להיקשרות. בלי שנכנס עוד שפיטה והתגלגלויות.
בא לי לתעד את בזיכרון רגש ותחושה, את ההתחלה של ההתחלה.
כי זה כמו בועה סבון שהיתנפצה, או קוביית שוקולד אחד בודדה שהיתמוססה בפה..
זה התחיל כשבאתי לעלות לעשות פריצת חישוק בהופעה של יוגב. ועוד לפני צצה לה שידה קטנה וזמזמה לי בקול גבוה ושדוני, וגם ככה בסוד בקצה האוזן, שכולם צופים, והבמה היא הוד קדושתה בהחלט "במה", ואני קצת פוחדת ווגם קצת עייפה, ובכלל אין מקום. ואני מזגזגת עם העיניים מנסה למצוא פרצי מילוט, ולבסוף בורחת, בהצדקה מזוייפת, ש"לא מתאים, ובכלל אני מקום, וזה מיותר, אז אני אוותר" "הרי זאת התחושה שלי "באמת", ואני יכולה לעשות מה שבא לי..
ואז חוזרת דרך הקהל לצד המחצלת שלנו, והנה אתה, נגיעה אחת ממך בגב. ופתאום פרץ של אומץ, נכונות- אני עולה. עושה את מה שצריך לעשות- ואת מה שבכלס אני באמת רוצה לעשות.
עושה גיחה קטנה ממוקדת ומדוייקת, יורדת, בידיעה שננתי.
ואז מתגלגלים לפינת עישון ומגלגלים. חולקים שייק פירות, ועוד דברים אחרים.
אני נגנבת על הדמיון שלך, ועל צורת ההיתבוננת שלך על דברים, על ההקשבה הכנה הזו. אתה מוציא בי כל מיני זיכרונות שמצויים בבית התודעה וחיכו לגירוי הנכון כדי לצאת. אתה משקף לי דברים שזיהית בי, באופן הכי נעים, שמאפשר לי לקבל את דבריך. פעם ראשונה שחלקתי עם בן אדם ג'וינט שלם.
וזה ממשיך לרחבה, התעוררתי שוב פעם תוך כדי היום, ואני רוקדת.
סיגל יושבת, אני קולטת אותה. ומחליטה לתת ולפנק אותה (קיבלתי כל ככך הרבה,שעכשיו קל לי ובא לי לתת בחזרה , ואני מצריכה להמשיך לקבל מהנתינה שלי עצמי).
אתה מתיישב מאחורי. נוגע, ואני בין ההיתמסרות איליך לנתינה מקדימה.
מתישהו כל זה מתנדף.
והדר לידי, מתה עליה. ההופעה מסתיימת. ואני כמעט חושבת שזהו כבר לא אראה אותך. כי הדר מושכת לכיוון השינה, ואני לכיוון הצ'אי שופ לפני השינה.
קונות צ'אי ואני כבר מתרגלת לרעיון שנתראה מחר, אבל משהו שדוחף, שתפס איזה "אולי" או "יש מצב".
עושה שניה סיבוב לשירותים.חוזרת.
והדר כבר פרשה. איפשרה לי להתנגד ולנסות את האולי.
באה לזולה של סבא. ומתפקדת בסיטואציה המוזיקלית של מיתנודדי הלילה ופליטי הנשארים.. אתה מגיח מאיזו פינה ומתיישב בצד אבל קרוב. ורק מוט עץ מפריד ביננו, אהה כן וההצהרה על הכוונות שאנחנו רוצים להתקרב, שהיא קצת יותר איתנה מהעץ.
בין נתינה לסבא, לאילתוור ושירה ובאמת אאחלה של אנרגיה ומוזיקה, התזוזה מתחברת בשלב מסויים.
ואני לא מרגישה "הו יופי", או מתח או הקלה (ומניפולציות למינהן), רק שהדברים נעים בקצב שהם צריכים לנועה.
ואז זה פשוט שם, מושלם. זה שהכל נמצא במקומו ומשרת ותומך בכל הסיטואציה. השירים ששרו זה כאילו עליך ועלי, ומתאימים בדיוק לסיטואציה. המגע לא דורש לא רומז לא דוחק. פשוט שם.
הלילה דואח, ואנחנו נדלקים לתוך האוהל.
והכל קורה ופתוח ומקשיב ונעים, ופותח. אני מרגישה בדיוק מה עובר עלייך, יודעת גם שלא נשכב ויודעת שאתה תיתמודד.
והאש שלך פשוט נעימה. אני יכולה להגדיר אותה כמו אחרי ששותים איזה שוקו חם בחורף. ואחרי זה נשאר בחזה ובבטן תחושת חמימות עוטפת ומספקת, שמתיישבת עליך.
הבוקר כבר מחכה מחוץ לאוהל כדי להיכנס.
אנחנו נרדמים מחובקים, והחום עושה את שלו. ואתה מזיע. וזה בדיוק המדד שלי אם העניין הזה עובד.
לי נעים ולא מגעיל ומרגיש הכי טוב בתוך זה, ואתה לא נירתא. הגוף שלי מספר לי שיש. אתה נכון לי.
הבוקר מכה חזק.
ואני נכנעת לו.
מסתערים עליו, קפה של בוקר.
והפלא ופלא. היום היום עובר ומתחלף לו ברכות ואנחנו עדיין שם.
אני מאפשרת לעצמי להמשיך ולהיות אני ולפנות לאן שארצה, ואני לא בחיפוש של להיות איתך.
ממשיכה במסלול שלי נהנת מהכל.
עוד כמה מגעים פה ושם. ומתישהו כל אחד לדרכו.
ואני מבסוטה, שאני ממשיכה בטוב וגם אתה, כל אחד בדרכו, בשיחרור. אני בידיעה פנימית שזה הכי טוב לי עכשיו שאתה נוסע, ואני אוכל להתחזק בתוך עצמי לעכל. ובטעם של עוד וכייף, ושיהיה נהדר לקבל עוד בזמן הנכון.
זהו, תודה לך ותודה לעצמי :)
ובעצם תודה לכולם ולכל הקיום שאיפשר, שיפתח דלת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
