My Space

במסתור הקטן שלה, בורחת מהמציאות לכמה רגעים

רואה מעבר למקום הזה.. מחוץ למקום המסתור, מחוץ לגדר התיל יש שם עולם..

יש אנשים..

יש חיוכים.. בזמן שכל אותם מליוני אנשים לא מסוגלים לחייך...

יש שם חיים.. משו שכבר אין לכל הנשמות שמסתובבות פה..

יש שם צבע.. כשהכול פה שחור...

היא חוזרת לתוך עצמה.. שוב במקום המסתור הקטן שלה.. רועדת מפחד..

יודעת שהסוף יגיע בקרוב..

יודעת שבקרוב נשמתה תהיה עם נשמות משפחתה..

היא יודעת שבקרוב.. הכול יגמר.. ונשמתה הקטנה תעזוב את הגוף הרזה והשברירי...

היא יודעת..

*יש הרבה מה לשפר פה כי זה רק הכתיבה הראשונית.. אבל לא נורא...העיקר הרעיון חח*