My Space

מוסיקה הנדלקת,

הזרמים המועברים בגוף, כחשמל המדליק גוף דומם.

מקצות אצבעות, התנועה מתחילה.. האדרנלין הזורם בכל חלקי הגוף.

פוסעת צעד לעבר הבמה.

קופצת קפיצה, סיבוב... מתנועעת עם המוסיקה.

הקצב.. הביט.. החשמל הזורם שם.

הרגל מתרוממת מעלה, נפילה למטה....

היד עולה ומרימה את הגוף.

את על הבמה, במקום סגור,

אך מרגישה חופשייה כציפור ...

כל הגוף זז, את זזה... לא חושבת

לא רוצה לחשוב

לא צריכה!

הראש מתרוקן מכל מה שהיה בו

המחשבות נעלמות..

כל כאב שהצטבר מתפוגג בקצב המוסיקה.

הגוף זז, את זזה. זה מרוקן אותך, ממריץ אותך. משגע. משחרר לחופשי. מרגיע!

המוסיקה נחלשת.. את עוצרת! נוצרת נשימה...

כולם עומדים. צעקות שריקות, הכפיים האלה.

החיוך שלך! החיים שלך! הסם שלך!...

זה את....

.. אותה אחת שלקחו ממנה את החלום ביום אחד.... והדבר היחיד הנשאר הוא המדליות, הזיכרון המתוק. ושוב אותן הדמעות החונקות...

אולגה .ב.