פותחת את הקופסא הקטנה עם המפתח הקטן, ומלמעלה תמונה..
כלכך ישנה.. כלכך שמחה. מאותו יום...
מסתכלת על הדפים.. ומחבקת את הדובי הקטן מאז..
קוראת את כל המכתבים, בלי לפספס אף מילה, אף נקודה.
מביטה אל התמונות הישנות... ודמעה קטנטנה בקצה העין.
מוצאת את השרשרת.. הטבעת הקטנה שכבר לא עולה על האצבע...
מוצאת את הברכות הישנות ועוברת על כל מעטפה....
נזכרת בכל התקופות הישנות.. נזכרת באנשים שפעם היו לצידי. ושמה ליד תמונה של האנשים שלצידי עכשיו.
יושבת מכוסה בשמיכה הדקה... מביטה בתמונות, קוראת את המכתבים...
אפילו כרטיסי ברכה ליומולדת ישנים.. פותחת, ומקשיבה למנגינה שהם כבר בקושי מנגנים.
מוצאת את כל העבר שלי ביומנים , מוצאת את כל התמונות של האנשים שהיו איתי...
תמונה שלה, אותה אחת שעברה איתי שש שנים. אותה אחת שכתבה לי מכתבים מדהימים, אותה אחת שכבר לא איתי 4 שנים.
תמונה שלו, אותו אחד שעבר איתי כלכך הרבה, אותו אחד שתמיד היה כאן.. אותו אחד שכבר לא כאן בגללי.
תמונה שלנו.. מחובקות ומחייכות חיוך מאושר ומתוק.
תמונה שלך... והדמעות כבר עולות. וכאב חד שלא זכיתי להכיר אותך. אבל אני יודעת שאתה שומר עלי מלמעלה.
מכתב ממנו, מכתב ממנה, ציור קטן, פתק, אפילו צמיד.. מלפני כלכך הרבה שנים.
פותחת את היומן וקוראת, כאילו ספר.. ספר על החיים שלי.
עוברת לשאר היומנים, השירים, הקטעים שכתבתי אז..
מסדרת הכל בחזרה בקופסא הקטנה, סוגרת במפתח הקטן, ומחזירה למקום.
מתכסה בשמיכה הדקה ועוצמת את העיניים, כשכל העבר שלי, עובר מולי...
אני לא רוצה לחזור לעבר ולעבור הכל שוב. אני רוצה להמשיך הלאה ורק להזכר בחוויות השמחות, וללמוד מהטעויות שעשיתי פעם.

ערב טוב.
אולגה .ב.