אני מתקרבת למראה ולא מבינה מה קורה פה,
אני מניחה שהמשקל משקר..
אני יורדת ויורדת ופשוט נראית אותו דבר.
זה הגיוני?
קר לי ואני כמעט ולא נושמת, הידיים שלי כ"כ רזות כאילו לא אכלו מעולם.
הבטן שלי כבר נדבקת לגב, אך אני עדיין מרגישה שמנה.
אני בדיכאון וזה כ"כ עושה לי להיות רעבה, רע לי ואני כ"כ צריכה אוכל.
אני מתקרבת למקרר ומוציאה גלידה וגומרת את כולה בחתיכות קטנות..
פרה!
שמנה!
איך את רוצה להיות רזה?
תראי כמה את אוכלת!
אני שומעת צעקות בתוך ראשי, קוראים לה אנה והיא מחליטה בשבילי.
אני יודעת
טיפשה
כ"כ טיפשה
לא התכוונתי..
מה לעשות עכשיו?
אני חייבת להתרוקן, חייבת להרגיש יותר טוב, יותר נקייה.
חייבת להרגיש את הבטן נדבקת לגב שוב.
שירותים, כן.
אני צריכה לשירותים.
האסלה הלבנה כבר מכירה אותי מקרוב כ"כ, היא יודעת למה אני באה לפה.
"להתרוקן" קוראת לזה אנה.
אני מקרבת את מברשת השיניים אל תוך הגרון וכולי מרגישה כבר יותר טוב,
הכל יוצא ואני שוב בסדר, לא רזה, אבל בסדר.
קר לי ואני רעבה, כואב לי כל הגוף ואני מרגישה חלשה..
שכחתי מה זה לחייך, איך עושים את זה.
אני רוצה את החיים שלי בחזרה, אני רוצה את הנשמה שאנה לקחה לי,
אני מעדיפה לחיות שמנה מאשר למות רזה.
אני לא רוצה למות, יש לי עוד כ"כ הרבה דברים שלא הספקתי לעשות.
תעזבי אותי אנה!
צאי לי מהראש!
אני לא רוצה אותך פה!
לכי!
לכי כבר!
את לא מבינה?
אני לא רוצה אותך יותר!
אבל היא לא עוזבת, לא מרפה, היא לא רוצה ללכת..
קוראים לה אנה.
היא נוראית, כולם מפחדים ממנה, היא מחרידה, רזה כ"כ..
קוראים לה אנה
והיא הרגה אותי.

(קרדיט לדניאלי המוכשרת הזו. 3>)

~

סתם מצברוח רע שכזה.

יהיה טוב. אני מקווה לפחות..

~

אתמול הייתה ישיבת צוות, היה בסדר.

הרגשתי מוזר.

אתה מבלבל אותי כלכך.. מה נסגר?!

אני לא מבינה אותך בכלל.

*נמחק* 

קרן, אני אוהבת אותך.

את הבנאדם הכי מדהים שאני מכירה,

את מושלמת. אין עוד אנשים כמוך.

יש לך לב של זהב,

אנשים לא שווים שתכעסי בגללם, שתבכי בגללם..

אני תמיד פה בשבילך.
אני אוהבת אותך,

עד שביל החלב ובחזרה. 3>