אני פה כדי למחות על הכל

יום כ"כ עצוב:(

אני פשוט לא מפסיקה לבכות...

ואני בוכה..

והדמעות יורדות..

ולא מפסיקות..

והשירים..גם הם בוכים...

והיום הזה כולו...בוכה..ולא מפסיק...

אני רוצה לשתף אותכם במקרה שקרה לי במשפחה:

בן דוד של אבא שלי נהרג לפני 25 שנה.

הוא הלך עם הגדוד שלו(בערך 35 אנשים)ומעליהם טס מטוס צבאי..

הטייס חשב שהם סורים וישר ירה בהם.

במקום כולם מתו.

כשאבא שלי סיפר לי את זה ירדו לי דמעות.

זה נורא לאבד מישהו שקרוב אליך.

ורק לחשוב על הילדים, אחים, הורים, משפחות שאיבדו את היקר להם מכל, זה יותר מידי קשה.

אני לא הייתי שורדת.

או שהכח הזה מגיע עם המקרה?

אני מקווה שאני לא יזכה לגלות את התשובה!

33>תגיבו...ואם לא בשבילי...אז בשבילהם..