אני פה כדי למחות על הכל

איך שבני אדם משתנים.

זה פשוט עלוב, איך בנאדם אומר לך דברים בלי לדעת כמה משמעות יש למילים האלה.

יש אנשים שאני פשוט מפחדת מהם, ולא בקטע של אמא הם באים, הם פשוט כל הזמן מדברים איתי על אנשים ומה אני חושבת לעצמי?באותה מידה הם יכולים לדבר עלי!

אויי הטיפשות שבדבר.

הצורך של האדם לרכל.כ"כ עלובה:|

ויותר פאתטי שזורקים דברים לאוויר, שבמקרה ה'אוויר' הזה הוא באנדם בעצמו שמבין את מה שמשדרים לו.

ואז הבנאדם הזה נשאר עם מה שאומרים לו- עד שהוא רואה ההפך.

וזה פוגע.כ"כ פוגע.

אפשר לומר שעד כמה שזה נשמע סתמי עלוב ופתאטי(או כל דבר אחר ממש לא הבעיות שלי כרגע)- תלוי לצד מי.

אם זה מצידי, הצד המדבר באמת לכל מה שאני אומרת אין משמעות, הכל בצחוק, ובטח ישכחו מזה.

אבל אם זה מצידי, הצדר הקולט כל מה שאמרו לי נקלט, נחשב לרציני בעניי. והכל בגלל שאני מעריכה את אותו האדם.

ובכל זאת, אין בי שום כוונה לדיכאון, באמת שלא, כי גם אני מהצד הפוגע.לצערי יותר הנפגע.

-אני יודעת שזה הדבר הכי לא ברור שיש אבל זה סתם דברים שמתרוצצים לי במוח-