אני פה כדי למחות על הכל

שאמא כועסת

כואב לה נורא.

בבטן,בצד.

שאמא כועסת

היא מתחילה לרקוד.

מין ריקוד מצחיק

שגורם לי לבכות.

היא מתחילה לצעוק

בקולי קולות.

עלי

ועל אחיי,

שלא נתנו לה לחיות.

ואני מצידי

יודעת שלא.

שאין כוונה מאחורי המילים.

וקצת יותר מאוחר בלילה

אני שואלת אותה

'איפה אבא'?

אז היא שרה לי

בפרצוף די חמוץ,

'אבא הלך לעבודה..

ברח וזאת עובדה.'

אני מבינה למה לאמא רע.

אני מבינה למה לאמא קשה.

אני רק לא מבינה,

למה לאמא לרקוד שוב.

זה לא באמת מצחיק,אמא.

אני רוצה רק לשיר, וזין על כל העולם!(:

לבד זה הביחד החדש,לא?

'איך השתנתי',

זה מתחיל להציק.

'איך השתנתי',

אתה לא מפסיק.

חוזר ואומר

את אותן המילים,

'איך השתנתי'

זה אפילו די מעיק..

במבט לאחור,

זה אפילו די נכון.

נראית קצת פרוע

התנהגת בהתאם,

לעולם לא חשבת מדוע

צריך להתייחס.

למה שאומרים

למה שחושבים

למה שעושים.

במבט לפנים,

זה עוד יותר נכון.

נראה יותר טוב

אפילו קצת חתיך

כזה שכל הבנות רוצות.

גבהת,הארכת שיער.

התחלת יותר להשקיע

-בגלל מה שאומרים-

בעיקר הצורה השתנתה,

היא כבר לא עגולה..

יותר בכיוון של שיטחית.

I'm hopeless