שלום שלום(:
אני חי כן חח, אני מודע לזה שלא עדכנתי כאן שנה+ אבל איזהו צורך גרם לי לבוא לעדכן כאן שוב.
אבל לפני הכל אני חייב להבהיר כמה דברים, זה לא שנמאס לי לכתוב כי אני מאוד אוהב לכתוב... פשוט, עברה עליי שנה עם המון שינויים.
מה שאני הולך לכתוב כאן עכשיו זה לא אותו בן-אדם שהכרתם פעם, שכתב את הבלוג הזה. אני כבר לא אותו אחד, שונתי בכמה וכמה מובנים... ותכף גם תבינו על מה אני מדבר.
אני אתחיל ממש מההתחלה... (הא כן, וזה הולך להיות ארוך בטרוף! נראלי...)
נלך שניה שנה וחצי אחורה... התקופה שעוד הייתי כותב כאן. חלק הכירו, חלק קראו כאן.. אבל האמת היא שהייתי בן-אדם נורא מגעיל יחסית. הייתי בוגר אבל באותו זמן גם כל-כך ילדותי שמחפש את ה"אור" הזה של להיות המרכז. זה התבטא בזה שפגעתי בהמון אנשים בדרך... ובכלל, הייתי נורא ילדותי שאכפת לו מהשיער שלו ושטויות כאלה. ולרגע כשאני מסתכל על זה עכשיו אני אומר לעצמי "מה לעזאזל חשבתי לעצמי!?@".
בכל אופן, מה שאני בא להגיד כאן זה שמי שמסתכל אחורה בבלוג יכול לראות קטעים שרשומים בצורה מאוד בוגרת שמספרת על החיים ובאותו זמן כ"כ ילדותית.
אז ילד דיי מגעיל שפגע בהמון אנשים בדרך ועד היום אני צריך לבקש סליחות. הייתי סטוצ'יונר כזה שאכפת לו בסופו של דבר רק מעצמו.
הבלוג הזה .. פעם היה חלק מאוד גדול מהחיים שלי. מי שזוכר הוא היה דיי מפורסם בזמנו בפעילים והיו כאן אלפי אנשים כל יום. אבל התקופות האלו נגמרו תודה לאל (:
מכאן הכרתי מישהי מאוד מיוחדת והתאהבתי בה הכל קרה מאוד מהר ואחרי כמעט חודש(לא קל) יצא לנו להיות ביחד ומאותו רגע והלאה יצא לי להשתנות בהמון מובנים. ניתקתי קשרים עם המון אנשים כמעט כולם והיא הפכה להיות דיי המרכז של החיים שלי באותה התקופה. זו הייתה תקופה מאוד מאושרת בחיים שלי שאיכשהו כן מצאתי את עצמי וכל יום הרגיש לי קצת יותר מיום דבילי. כי לפני זה הייתי קם בבוקר בהרגשה מוזרה של.. אוקע גיא, יש לך עוד יום לשרוף.
ואני שונא להעביר ימי שיגרה למי שמכיר אותי... תמיד אני צריך לשבור תשיגרה ולעוף מכאן לאיזה מקום אחר כי הדברים הקטנים האלה של לשבור שיגרה היו מחיים אותי מחדש. אם לא הייתי שובר שיגרה כל כמה זמן הייתי נחשב כבן-אדם מת, אני רציני חח.
אז נהיינו ביחד עבר חודש, חודשיים, 3...4 וגם 5... ושנינו התאהבנו אחד בשני והיה לנו טוב ואז התקרב הקטע שהייתי צריך להתגייס לצבא וכאן זה הקטע שהפסקתי כבר לכתוב בבלוג... חלק גדול מחוסר זמן באמת וחלק גדול יותר הוא שלא הרגשתי צורך לבוא לכתוב יותר... לא יודע, אולי כבר לא הייתי צריך את זה כמו פעם.
אני ואותה אחת היינו ביחד שנה. בסביבות השנה שלנו סיימנו את הקשר. אני לא יודע אם זה היה הדבר הנכון לעשות.. אבל כן קשה לי עם זה ומאוד.
פעם אמרתי כמה וכמה פעמים שאני לא רוצה לעשות צבא.. שאני רואה את זה כבזבוז מאוד גדול של 3 שנים מהחיים שלי. קיבלתי שנה דחיה מהצבא וכל השנה הזאת העברתי בבית בכיף..ועבדתי חצי שנה בדיזנגוף סנטר. אבל הקטע הוא שכל החברים שלי התגייסו והשאירו אותי לבד... כל סוף-שבוע הייתי צריך לשמוע את החפירות שלהם על הסיפורי צבא, אחד מהטירונות אחד מככה אחד מככה ולי לא היה מה להגיד אפילו.. לא הייתי קרוב בכלל למסגרת צבאית. האמת שזה קצת ביאס אותי כאן.
חודשיים לפני התאריך גיוס המיועד שלי אמרתי לעצמי בראש "יאללה גיא, נלך לצבא נזרום נראלי יהיה כיף." וכך היה(: הורדתי את השיער שכלכך הייתי קשור אליו והתגייסתי בתאריך 1.4.09 לצה"ל. ביום גיוס שלי הגעתי לבקו"ם חבר שלי שמשרת שם ישר העביר אותי את כל הגיוס ב2דק' במקום לחכות בתורים כמו כולם וגילחו לי את הראש בטרוף ועפתי לטירונות. בטירונות פגשתי את כ-ל סוגי האנשים שלא חשבתי שאני אפגוש איי פעם בחיים שלי. בדואים, דרוזים, רוסים, לא יודע ... הכל מהכל!
זו הייתה בשבילי אחלה הזדמנות לחקור קצת וללמוד הרבה על עצמי.אני נורא אוהב להתחיל דברים מחדש, להתחיל דברים חזרה מאפס.
כשבאים למקום חדש כזה אף אחד לא מכיר אותך, אף אחד לא יודע מי אתה ומי הייתה ויש לך את הצאנס הזה לבנות את עצמך מחדש. להיות מי שאתה רוצה להיות. ממש סופרמן קטן:}
אני יכול להגיד כאן ועכשיו שהטירונות הקטנה והג'ובניקית שעשיתי .. החודש וחצי המסכנים האלה הייתה החוויה הכי כיפית שעברתי בחיים שלי. ואני מוכן לעבור אותה עוד 50 פעם מחדש. כל-כך לא רציתי להתגייס ועכשיו אני כל-כך מאושר בצבא. פשוט כיף לי.
אני משרת היום בתל השומר בתור תוכניתן.. וכבר חצי שנה בצבא.
יצא לי להכיר המון אנשים חדשים מכל מיני סוגים והיום כשאני מסתכל אחורה קשה לי לראות מי הייתי פעם. אבל אני אוהב את זה, אני אוהב שיש לי את הזכרון של כל השטויות שעשיתי ועדיין עושה. אוהב את זה שיצא לי לעשות המון דברים שלאחרים לא יצא.
אני אוהב לטעום מכל דבר שאפשר בחיים וכמה שיותר.
אז היום אני בן 19 וכמה חודשים... עדיין בלי חברה מאז השנה שהייתה לי עם הקודמת.וכבר חצי שנה בצבא(:
קשה לי להבין היום למה 99% מהעולם הזה כ"כ צבוע וכ"כ טיפש. ולא, אני לא אומר שאני טוב יותר... אבל פשוט אני שונא צביעות. שונא להתסכל מהצד ולראות דברים מזויפים. אולי זאת הסיבה שאף פעם לא היה לי באמת מישהו שאני יכול לשפוך לו הכל ולספר לו באמת כל דבר שעובר עליי. תמיד הייתי שומר הכל בבטן על שהייתי מתפוצץ,ככה כל פעם.
האנושות זה פשוט דבר מוזר ביותר. מי שחושב שהוא מבין את האנושות אפילו לא מבין פסיק קטן ממנה. הכל כ"כ מוזר ולפעמים אני מחכה למשהו גדול שיקרה שישנה את השיגרה המוזרה שאנחנו חיים בה. איזה כאוס גדול אפילו. מלחמה, פלישת חייזרים, מטאורים... לא יודע מה העיקר שיקרה משהו.
עד אז כולנו עסוקים בדבר מאוד מרכזי שהוא פשוט לשרוד, ומעטים מאוד מנסים באמת לחיות.
פעם אם הייתם שואלים אותי אם עברתי הרבה בחיים הייתי אומר "כן עברתי המון"... עכשיו קצת קיבלתי שכל והבנתי שלא עברתי עדיין כלום!.
ואני הנה שוב, מתחיל מאפס.
"בארץ שטוחה כל גבעה חושבת את עצמה להר"
אני שבוע הבא אמשיך את הסיפור כי המון חומר חסר כאן (:
לפני:
אחרי :
מי שמחפש אותי אני בפייסבוק:
קישור
to be continued...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Johnny Walker
