הבריחה הזו היא מחלה כזו שגם אלף רופאים לא יוכלו לרפא |
כינוי:
Ironic. בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
| 11/2007
אודליה,
יש עוד כל כך הרבה מילים שלא הספקתי לומר לך, אודליה שלי. אני רוצה יום אחד לתת לך את כל המכתבים שכתבתי לך עד עכשיו וגם אלה שעדיין לא נכתבו, אני יודעת שיש רגשות שאת לא יודעת על קיומם. כמו ילד קטן אני מחכה לך כשאת רחוקה ממני, את יודעת כמה זה קשה? אני יושבת ומחכה לך שתחזרי אליי, הלוואי וידעת שליש ממה שעובר עליי כשאת לא כאן,
אני לא מצליחה למצוא את האותיות הנכונות בשביל להסביר לך את גודל געגועיי, אני רוצה להיות איתך בכל יום, בכל דקה,
לדעת מה עושה אותך עצובה ומה עושה אותך שמחה, על מה את חושבת לפני שאת נרדמת וכמה סוכר את אוהבת בקפה, אני רוצה לדעת עלייך הכל עד שלא יהיה עוד מקום בשביל לחדש לי, עד שלא תצטרכי עוד לספר לי כי אני אדע לבד, מבלי לשאול אותך אפילו.
תראי אותי עכשיו, בשמונה בבוקר אני כותבת לך מכתב כשאת בכלל בצבא. כמה שאני רוצה להאמין שזה אמיתי גם אצלך ושהלב שלך קופץ גם כשאת חושבת עלי וכשאני מתקשרת אלייך, את בטח לא יודעת איך שלי קופץ כשאת בסביבה - אפילו אם לא פיזית.
אודליה,
אני רוצה לומר לך כל הזמן שאני אוהבת אותך, אני רוצה לנשום אותך בלילות ולגור איתך על הירח אפילו שזה פשוט לא יכול לקרות. אבל רק שתדעי שבדימיון שלי הכל יכול לקרות, בדימיון שלי זה רק אני ואת בעולם ואין שום דבר מלבדנו. בדימיון שלי אנחנו גרות לבד ואת כל הזמן בבית, אף פעם לא נוסעת רחוק ממני ואני נוגעת בך כל הזמן ומשחקת לך בשיער ואת תמיד, אבל תמיד עושה לי מסאג' כשכואב לי הגב. בדימיון שלי את בדיוק כמו שהייתי רוצה שתהיי, את תמיד כאן. ואני לא חשבתי שזה ככה קשה לחכות לך אבל היי, אני שורדת את זה יפה, לא?
אני אוהבת אותך אודליה וזה רק מתעצם כל יום ואני מרגישה את הלב שלי מתכווץ ואת ביחד איתו; אל תיעלמי לי אף פעם.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
