הבריחה הזו היא מחלה כזו שגם אלף רופאים לא יוכלו לרפא |
כינוי:
Ironic. בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
| 4/2008
The scientist
מעצבן אותי ההתנהלות של אנשים, איך אני יכולה לדעת מתי בן אדם באמת מתכוון ומתי זה סתם, כי אני נוחה. מעצבן אותי שאף פעם אני לא מצליחה להבין רמזים ואיך יוצא שאני אומרת לכולן שאני רוצה ואני מנסה ובסוף נתקעת עם החוסר רצון הזה להיות, לא רק עם בת זוג אלא פשוט להתקיים.
באיזה שהוא מקום החודש הזה היה חידלון בשבילי; רבתי עם חברה דיי טובה ואולי שלא בצדק, שתינו כועסות מספיק אחת על השנייה בשביל לא לדבר תקופה ארוכה ועכשיו אנחנו פשוט שום דבר. זה בדיוק מה שאני לא מבינה, איך חברויות נופלות ככה, איך פתאום הפכנו מ-חברות טובות ל-שום דבר. אני ודבורה גם כבר הפסקנו להיות מה שהיינו, ז"א, זה קרה כבר מזמן, עוד משנה שעברה, אבל בחודש האחרון זה רק הפך ליותר עצום במימדים, מעבר לזה שאין בינינו קשר אחרי שעות הלימודים, אין בינינו קשר מינימלי, אין שלום.
לפעמים אני מרגישה כל כך מפגרת וזה קורה אחרי ריבים גדולים עם אנשים שהיו חשובים לי, עולה לי לראש המחשבה שאולי אני תמימה מדיי ובתקופה הנוכחית זה מרגיש כאילו כל מערכת יחסים שלי היא חד צדדית. ולאו דווקא מצידי.
ההבנה הזאת שיש לדברים סוף היא יותר מדיי קשה בשבילי; אני נמנעת מלפתח קשרים רק מהמחשבה שזה ייגמר מתישהו, אולי עוד מעט. ובסוף אני יודעת שאני מפסידה אבל ככה זה וזה מעצבן, מעצבן מעצבן. כשהקשר עם אודליה נגמר היה לי קשה לעכל בהתחלה, רק בשבוע שעבר נפל לי האסימון שאין עוד 'אודליה ונופר' אלא 'אודליה' ויש 'נופר' וזה שני דברים שונים לחלוטין שאף פעם לא יהיו קשורים יותר, זהו. נפרדנו והיא לא אוהבת אותי ואולי גם אני כבר קצת הפסקתי לאהוב ואני כבר לא 'מאמי' שלה או בת זוג שלה או חשובה לה, אני פשוט מישהי בשבילה וכמו שזה נראה עכשיו, הסטטוס שלי אף פעם לא ישתנה. האמת הזאת מגיעה אלי מאוחר מדיי, הרי נפרדנו לפני יותר מחצי שנה ולפעמים אני לא מבינה איך אני תמיד קולטת דברים רק שנים אחרי ולא באותה הדקה.
וככה זה עם כולם, אני תקופה מסויימת נורא חשובה להם ואז פתאום זה מפסיק והשאלטר יורד ואין כבר אותי.
אוטוטו אני מסיימת את התיכון וכואב לי לחשוב על כל האנשים שבטח אאבד, אני יודעת שזה נשמע נורא טוב לומר 'אבל אפשר להשאר בקשר גם אחרי' פשוט אני יודעת שבשורה התחתונה זה לא נשאר אחרי התיכון, אנשים הולכים לדרך שלהם ומוצאים אחרים וקשה לי לחשוב שיש לי תחליף, שיש מישהו שיבוא אחרי וימלא את המשבצת שלי. אני לא בטוחה מי ישאר לי אחרי זה; איך בהתחלה הייתי בטוחה שאני ודבורה בטוח נהיה ביחד ובסוף יצא שאנחנו בקושי מכירות, אני חושבת שהכאפה הכי גדולה תהיה לי אם גם עם מיטל אני לא אשאר בקשר אחרי התיכון.
החודש הזה היה רע בשבילי מהרבה בחינות אבל הבנתי שאין תחליף לחברה הכי טובה וזהו, ככה זה נגמר. סוף סוף אני כותבת את זה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
