הבריחה הזו היא מחלה כזו שגם אלף רופאים לא יוכלו לרפא |
כינוי:
Ironic. בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 12/2008
21.12.08
טוב, זה כבר מזמן נגמר, מת. כבר כמה חודשים שזה ככה,
אנחנו אפילו כבר לא דועכות, אנחנו הרבה מעבר.
אני לא יודעת למה שיכנעתי את עצמי כל הזמן ש-הפעם, הפעם זה יעבוד. ואת יודעת מה, כבר שבועיים שאני נלחמת עם עצמי ומתאמצת לא להתקשר אלייך ואני יודעת (ושמחה) שגם את לא תיצרי איתי קשר בזמן המאוד קרוב. וגם לא הרחוק ..
אני מתגעגעת אלייך רוב הזמן וגם כועסת ושואלת שאלות ומתעניינת מה שלומך וקצת מקווה לראות אותך בדרך הביתה מהבסיס למרות שאני יודעת שאין לך באמת מה לעשות באזור שלי. אני חושבת שהשלב הקשה בניתוק עוד לא עבר, אני בדיוק באמצע שלו ומחכה כבר לסוף, שאני לא ארגיש כלום ולא אתרגש ולא אצפה לך. וזה לא מגיע, זה לא מגיע
לא אשקר, אני יודעת שפגעתי ואולי הייתי צריכה להתנהג אחרת אבל זה נבע מתיסכול. באיזה שהוא מקום שמחתי שאת שם,
אני מניחה ששמת לב שבהיתי בך בחלק האחרון של הערב. המחשבה שעברה לי בראש הייתה כואבת; אני לא יכולה לגעת בך, אפילו לא קצת או בטעות. ההרגל הקבוע של להיות ביחד נשבר ועכשיו את מולי והכי קרובה ואסור לי, באמת אסור לי. אז הסתפקתי בלהסתכל ונשבעתי לעצמי שאני הפעם לא נכנעת ואם זה נגמר אז דיי.
המלחמה עם עצמי ביום שישי לא הייתה קלה ואת יודעת כמה שאני חלשה. אבל אני מניחה שבאיזה שהוא מקום זה מתחיל להתאחות,
אני עדיין מתגעגעת אבל מחזיקה את עצמי. היית רעה לי, הטעות האחרונה שלך פצעה אותי ואני עדיין בשלב של ההבנה -
זה יקח לי זמן.
| |
לא יכולה ככה יותר,
חייב לקרות משהו שיגרום לי לשכוח.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
