הבריחה הזו היא מחלה כזו שגם אלף רופאים לא יוכלו לרפא |
כינוי:
Ironic. בת: 34 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 7/2007
mine
איך אני יכולה לוותר עלייך כשאת בעצם בכלל לא שלי?
| |
Dreams
בלילה האחרון חלמתי שאני באמצע שיעור נהיגה ובדרך אני רואה את אורטל מחכה בתחנת אוטובוס עם חברה שלה, אורטל לא ראתה אותי ואני ביקשתי מהמורה נהיגה שלי [שהיה גם שלה בעבר] שיוריד אותי בבית שלה. ירדתי ליד הבית שלה ובחלום שלי היא גרה במין מדבר מוזר. לא יודעת איך, אבל פתאום ראיתי את מיטל,
הלכתי עם מיטל בדיונות מול הבניין של אורטל ואז מיטל סימנה לי עם היד שאורטל מסתכלת עלינו מהחלון, כשהסתובבתי אורטל התכופפה כדי שלא אראה אותה ואני ומיטל המשכנו ללכת. אחר כך אורטל ירדה עם חברות שלה למטה וישבה לידי וליד מיטל, אני שלחתי יד ומשכתי את אורטל אלי, היא נשענה עלי עם הגב וחיבקתי אותה,
שמעתי מישהו קורא לי והסתובבתי אחורה, כשסובבתי את הראש בחזרה כולם נעלמו ואני ואורטל התנשקנו ואז התעוררתי.
~
אני נורא מתגעגעת אלייך.
| |
כבר כמה ימים שזה ככה ושום דבר לא נראה כאילו הוא עומד לזוז, במעמד הזה אני מרגישה כמו שעון מקולקל. אני נכנסת בדלת ואין אחד שמחכה לי, אף אחד לא שואל איפה הייתי או מתקשר לשאול מתי אני חוזרת, לאן אני הולכת בכלל או מה קורה איתי,
אני בקושי רוצה להיות כאן וממילא המיטה שלי ריקה רוב הזמן. ככה זה שכל מה שנראה לעין זה שאין משהו אמיתי,
גמרתי להתלונן על כמה שהבית הזה הוא בכלל לא מקום לגור בו אלא רק להחליף בגדים ולצאת, גם את זה אני משתדלת כמה שפחות לעשות. לאף אחד לא אכפת ואני מקבלת את הסטירה הזאת כל פעם מחדש,
הולכת למקרר ומגלה ששוב פעם עשו קניות אבל לא קנו דברים שאני אוהבת, הדברים הקטנים שמתחילים להמאס עליי
ואיך לעזאזאל חשבתי שבכי יעזור לי, אי אפשר לשנות אותי ואני רוצה ללכת מכאן, שלמישהו יהיה אכפת.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
