1/8/06
~
אני לא יודעת מה אעשה אם תתחילי לקרוא גם פה אבל זה קרוב לוודאי לא יקרה לעולם.
אני
לא מוצאת מנוחה ממך שירי, אוף זה כבר בלתי נסבל את יודעת? אני לא רוצה
לברוח ממך אבל אני גם לא יכולה להיות איתך ואת תמיד תהיי שם. אם אני בורחת
אז את תהיי בפניות שלי ואם אני נופלת אני אראה אותך כבר על הרצפה מחכה לי
ואני לא רוצה שתחכי לי,
אני לא יכולה איתך.
היום
דווקא חשבתי לשלוח לך "שנה טובה" לקראת השנה החדשה אבל ירדתי מהעניין דיי
מהר, אין לי כח שתשלחי לי בחזרה הודעה ואני לא רוצה שתתייחסי אליי בכלל.
אולי
מתוך הרגל או הסתגלות למצב אני כבר לא חושבת עלייך יותר, בטח לא כמו פעם.
חח וואו כמה השתניתי מאז, עוד פחות משלושה חודשים אנחנו כבר שנה שלמה את
קולטת? שנה שלמה, זה המון זמן אלוהים. מעניין מה יהיה עד אז, אם עדיין
נשנא אחת את השניה ועדיין נריב, מעניין אם אני יאהב אותך או לא, מעניין אם
נחזור להיות ביחד.
איך פעם הייתי חושבת עלייך 24/7, ממש המון,
חצי בערך ממה שאת יודעת, ממה שסיפרתי לך. הייתי יושבת בשיעור ומסתכלת על
הלוח ורואה אותך דבוקה ללוח ומדברת אליי מילים יפות ומספרת לי על אהבתך
אליי, הייתי רואה אותך בחצר ובהפסקות ובאולם ספורט, את היית בכל מקום.
בדרך הביתה, כשהייתי הולכת וצוחקת עם חברות, הייתי שומעת את צחוקך בין
כולן ומסתכלת הצידה לראות אולי את שם באמת, אולי אני לא מדמיינת בכלל.
נהגתי
להפתיע אותך, חח וואו, את זוכרת שירי? הייתי מפתיעה אותך הרבה, רציתי
לראות אותך מחייכת ושמחה ולא היה אכפת לי לסוע שעתיים עד אלייך ולשקר לכל
העולם. את זוכרת איך יום אחד חיכיתי לך מאחורי השיחים ואת ירדת מהביצפר עם
אור, ידיד שלך, ואז הסתכלת שמאלה וראית אותי יושבת ליד השיחים וחייכת
וחיבקת אותי ושמחת ואני שמחתי גם כי זו את ואת צוחקת ואני מאושרת ביחד
איתך, איך לא.
(לא לבכות, לא לבכות).
כבר עכשיו אני פחות כועסת עלייך ופחות שואלת שאלות של "למה עזבת אותי" וכאלה, אני חושבת שקצת התבגרתי מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך.
את בטח תוהה איך הימים שלי, ח. אז כן, הימים שלי רגילים, השגרה המעצבנת הזאת, הישנה והזרה לי כלכך
אני בדיוק כמוך, הולכת לישון בלילה וקמה בבוקר ועושה את הכל כמוך.
פעם את היית בתוך השגרה הזאת, את הפכת אותה מ-`שגרה מעצבנת` ל-`שגרה יפה`
הייתי
מתקשרת אלייך לפני השינה, כשהייתי פוקחת את העיניים בבוקר, באמצע
השיעורים, אחרי הביצפר, בין הארוחות. תמיד תמיד תמיד. רציתי לשמוע אותך כל
הזמן, לראות אותך כל הימים.
את לא יודעת כמה הייתי מאושרת להתעורר בבוקר ולראות אותך מחובקת איתי, לא נותנת לי לעזוב לשניה (לא לבכות לא לבכות)
היית מחזיקה אותי חזק חזק שלא אברח לך, איך אהבת אותי, אולי הכל היה מזוייף.
עכשיו אני סתם ואת סתם ואנחנו כל כך סתם,
רבות בכל פעם, מקנאות אחת לשניה, קצת מתגעגעות ולא מכירות.
היינו שונות, אף פעם לא חשבתי שזה ייגמר ככה.
~
עברה שנה ו, וואו, איך שדברים משתנים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
