את החברה שלנו בקהות חושים

את עצמי בנתינת יתר לפעמים עד שאני נשאר ריק כמו ביצה שבורה

את הטלוויזיה שמחבלת בחינוך אחי הקטן

את המשפחה בחוסר התחשבות אחד בשני

אותי בחוסר התחשבות

את החברים בהזנחה

את הצבא בניצול מיטב המוחות בחינם

את זה שלא עוצרים לפעמים וחושבים, שנינו

את המשטרה שלא ממגרת את תופעת הערסים הביריונים שאתמול אחד מהם ניסה לסכל את המשך חיינו

את הזיכרון הקצר הפוליטיי-מוניציפאלי בארץ שלא מונע מדחף לעשות

את המוזיקה שלא מפסיקה מסביבי אף פעם.

אני יודע שמחכה לי שנה קשה פחות במובן הצבאי. אני אדון לגורלי וקובע גורלות של אנשים אחרים ומרגיש לפעמים את המשחק העדין בחו ההיסטוריה הדק והעדין.

השנה הזאת היא מלחמה על העתיד שלי ולא רק.

שנה קשה ומפחידה, מי יודע איך תסתיים

שנת אושר עושר בריאות וכושר

מי היה מאמין שזה באמת מה שהייתי רוצה.