האוטובוס מתחלק לשלושה חלקים עיקריים.
המקדימה שמתחלק אף לתתי חלקים איזוטריים קרובים יותר ופחות לנהג. לתתי חלקים אלה השפעה קריטית עקב האופנה הרווחת לאחרונה בקרב נהגי אוטובוס לשלול ממני את הזכות לדבר בסלולארי לידם. ישיבה מקדימה, במידה רחוקה מספיק מהנהג היא אופטימלית במקרים רבים. אנשים רבים יחלפו על פניכם לכיוון אחורי האוטובוס וכשיגלו שם מושבים כמעט מלאים ישבו במה שנשאר ולא יטרחו ויחזרו עד לתחילת האוטובוס.
האמצע, פחות או יותר עד הדלת האחורית. האמצע הוא חלק עמוס בד"כ אך ייתכנו מציאות! ישנה עדיפות עליונה למקום שמאחורי הדלת האחורית-זה עם הפרגוד הקטן הזה שאפשר לשבת לידו בנינוחות מרובה וללא חשש פן תבעט בירכך בגבו של זה שיושב לפניך.
הסוף האכזרי. אחד המקומות הצפופים באוטבוס בד"כ. במיוחד באוטובוסים עמוסים בהם יושבים על המדרגות שלקראת חמשת המושבים האחרונים. הסוף מומלץ לאנשים שאוהבים להבלע בקהל ולהטמע בו. קוראי הבלוג הקודם שלי בוודאי זוכרים את ההרפתקאה האוטובוסית שלי.
רכבות? בפרק הבא?
ללכת אל, ללכת מ, ללכת כי כולם הולכים. ממה בעצם אתם בורחים?
אני בורח מחוסר אונים
מנחיתות
מבושה ופחד
מאין ומיש
ממאן למשש
את מה שקשה לנחש
אני חושב שהצבא משמיד פחדים, אני לא יודע אם לייחס את זה לעובדה שאתה יורה ברזל שמהירות אדירה או לעובדה שיש לך אחריות ושאתה יודע שאמנם לא תפוטר-אבל אתה בעמדה לגרום לעצמך ולמדינה שלך נזק רב.
ולמה אתמול כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה הלב שלך וכמה שהוא רחוק ממני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גל.