רוקעצמאות עד 2003-2006

ניצנים פורטיסחרוף

מטאליסט "MegadetH" (ידוע גם בשמו "הגדרות נופלות ואתם הופכים לפיתה")

לא הייתי בהרבה וודסטוקים תוצרת הארץ, ועדיין הם מהווים מיני אירועים מכוננים. הם מעין אפשרות כזאת לצעוד בתוך המון הומו-הטרוגני שלא במסגרת יום-יומית רגילה של נסיעה כילד לעיר הגדולה. בום מבחוץ שעושה טראח בפנים וחוויה שלוקחים להרבה זמן קדימה.

ב-י',יא',יב' הלכתי כל פעם עם מישהי אחרת לרוק עצמאות. אני לא זוכר הרבה מההופעות אלא יותר מהקהל. מין הזדמנות כזאת להרגיש כמו אי בזרם שלא יכול לשוט. יש דברים מאוד נקודתיים שמשעשעים אותי עד היום: הנערות בלבוש מינימאליסטי שעטופות בדגל הלאום, הפעם ההיא בה גהרתי מעל מישהי ומישהו חשב שאנחנו שתי בנות וביקש להצטרף (תמונה מצורפת, לא של האורגיה - של השיער הארוך. אני השמאלי הקיצוני).

בניצנים הייתי אפילו יותר לבד, לגמרי לבד אפילו, ועדיין יחד. בין אלפי האנשים שהיו שם מצאתי כל כך הרבה מוכרים. ומשם אני אקח את הפעם היחידה שראיתי מישהי שאבא שלה התאבד (אותו סיפור מוכר עליו קראתם בעיתונים לפני שנה), ואת העובדה שזרקו חברים שלי בגלל פוגו קטן. מיינסטרים, זה מה יש.

מטאליסט לעומת השניים האחרים היה פוגו אנושי אחד גדול ומסריח. למה רק בהופעות של פריקים הכל כל כך מסריח!?!??!

אגב, הדבר המומלץ לכל הופעה כזו היא לבוא בחולצה לבנה - ככה קל יותר למצוא את מי שבאתם איתו.

היום משחקים "איפה גל?"

במבט שני נורא ברור הריח. תראו איך כולם עושים את הדבר של הפריקים בידיים. חישוב פשוט של מספר בתי שחי כפול מספר השעות שעמדו בשמש בפלמחים דאז פחות אפס (מסמל את מספר האנשים ששמו דאורדורנט) מספק את התשובה המוחלטת לשאלה שצצה במוחי קודם.

כל כך כיף להקליד ולא בצבא, לא מילים שצריך אלא מילים שרוצים.

אני רואה שכשאני כותב על סקס פתאום יש מלא תגובות. לפחות יש משהו שעדיין עובד :)

ובכלל יש לי כל כך הרבה לכתוב ולחשוב על סקס וכל כך טוב שזה ישאר בראש (ובידיים) שלי, כי שם זה צריך להיות.

שמעתי עכשיו את "אמונה עיוורת" ולרגע ידעתי שכל מה שצריך לעשות זה להוריד את הגיטרה מהקיר ולהפסיק ללמוד לשיעמומטרי. באמת הרגשתי לרגע איך כולנו חיים במין אמונה עיוורת כזאת, על פני תהום. על סף של משהו שאי אפשר לראות ואנחנו מאמינים שלא מצטרך לראות אותו למרות שלפעמים נופלים לתוכו.

ואני אזרח, וצה"ל עוד לא נפל (רק ביבי)

טוב שמישהו יודע על זה...

[שיר קדמשנתי - יונה וולך/אילן וירצברג, בציר טוב]

וסיפרו לנו שכל סקס הוא אחר. וסיפרו לנו ביסודי שקשה בתיכון ושם שקשה בצבא ושם שקשה באזרחות. וקשה, אבל לא באמת אחר. סיימתי היום שלוש שנים של שירות חובה ואני ממשיך היום קצת יותר משלוש שנים עם משהו שהוא חובה שהיא בעצם זכות. והצבא הוא בעצם סקס אחר כזה שדופק אותך בתחת במין צורה מהנה וחולנית, אחרי שהתרגלת למציצות קלילות בתיכון. בצבא אתה דופק ונדפק על בסיס לא קבוע ולא אחיד. כאוס מאורגן שהתפקיד שלו הוא to serve and protect. לפעמים לשרת אינטרסים ולהגן על התחת (תרתי משמע), אבל זה היעוד.

אני חושב שאני כאן עוד מ-2003 והסקס הוא אותו סקס. הבלוגים עדיין מדברים על כל דבר שבין דחיפת אצבעות למקומות בהן הן לא אמורות להיות (או שכן?) לבין דחיפת אפים למקומות בהם הם לא צריכים להיות. בין דיבורים על סקס אחר ואותו הסקס. והכל דיבורים שהם בעצם הרבה הקלדות א ח ת א ח ר י ה ש נ י ה .

אני צריך פנקס, פנקס הקטן. כשהמילים בראש תמיד בורחות עד שהן עולות על הכתב, או לבלוג.

ושלא תשארו עם חצי תאוותכם בידכם:

רומזים לנו שיש סקס אחר

 טוב שמישהו יודע על זה

אם יש סקס אחר הביאוהו לכאן

 ונדעהו נדבר גלויות,

 יש או אין

שכבר אנחנו עייפים מאוד

 מנשינו הבתולות

 וכל הזמן מראים לנו בתמונות

 יש משהו אחר אנחנו מרגישים

 שזה לא סתם

ואם יש סקס אחר בעולם

אחר נשים חדשות ויודעות

 למה לא יביאו כמה

 ללמד את נשינו היגעות

ואפילו לא רבע תאווה:

[מאיר אריאל - שיר כאב]

פעם הייתה לי משיכה חזקה למילים ולנשים.

לנשים,

העגלגליות. החום. האהבה. הנתינה. ההרגשה של בפנים. החיבוק.

היו לי נשים לא רבות בחיי, כולן מיוחדות בדרכן שלהן. לכל אחת סיפורים מעלפים ומאלפים אפילו את הסוררים שבינינו. גם את הסוררות.

והיום, יש לי סוררת שמעלפת ומאלפת אותי, ואני אותה. אוהבת ומבעבעת מתחת לפוך ומעלי. יש לי יותר משרציתי, וגם יש (ותהא) לי את הזכות לתת כל כך הרבה.

מילים,

באחד הבלוגים הקודמים שלי כתבתי ש"מילים הן כלי אנושי עלוב - כמוני". באותה תקופה האמנתי באוויר, נאחזתי בו. לא האמנתי בעצמי ולא לאף אחד אחר. זעקתי נואש וכואב וחיכיתי לתרופה מהפסקה שמעלה כל כך הרבה. תרופה שהייתה אצלי והייתי צריך בסך הכל לתת. מאז (ומאז שבלוגיי השונים נחשפו בהזדמנויות שונות ומשונות) המילים רצות יותר ויותר במוח. זה אומר שישנן פחות שטויות שיוצאות החוצה לפחות. הוספתי עוד שפה לרזומה, ועוד קללות ופתגמי סרק בעוד שלוש איזוטריות לפחות.

אני כבר לא כלי ולא עלוב. ומחר אני אקנה את מעיל הזמש החום כהה. אני לא כלי ריק - אבל זה לא חייב למנוע ממני להיות ריקני לעיתים!  

תחזרי כבר, אני מת להיות איתך בקטע עמוק. אני כל כך צריך חיבוקי למרות שעוד לא חורף.

הייתי אובססיבי לנשים ומילים ונשארתי, פשוט הכל מתועל היום לצינורות המקובלים יותר ופחות. יש לי שרברבית מהחלומות.

‎‏(עבר זמן רב, מדי, מאז שעשיתי רוק'נ'רול בייבי)

כנרת

[מים,שמיים,רגליים,קרוקס,קטינות,זקנות,ערבים,רוסים]

זאת כבר הפעם השלשית או הרביעית עם אותם האנשים, אבל הכנרת היא לא אותה כנרת - והחברים אינם אותם החברים. ההליכה אליה הפכה ליגע ונטל. ההתייבשות שלה היא אולי מטאפורה להתייבשות שלי. מעיין הנעורים כבר לא מפכפך, ואני כבר לא נלחם בקפטן הוק אלא בקמטים במצח ובכרס שעוד לא הרימה ראש. והכנרת, מצבה בכי רע. היינו שם רק יומיים וכל כך כאב לראות את השלולית הזו מצטמקת לצימוק.

סקס

[חיבוק,ליקוק,נשיקה,נשיכה,הפשטה איטית ומענה,חדירה ל-תוכך]

בימים אחרים כשהייתה לי תסרוקת אחרת (התלתלים התחתון) הכנרת הייתה אגם רווי סקס. רחצה בעירום בלילה (וגם סתם עירום בלי רחצה ולפעמים גם בלי לילה). יותר מכל, הכנרת שיקפה מין מציאות אלטרנטיבית שבה בוודאי ניתן למצוא בחורה שתהווה זיווג משמיים ויהיה ניתן להתחתן איתה תוך יומיים-שלושה. אה כן, וגם לזיין אותה, כי תוך יומיים-שלושה היא כבר תעלם. הייתי כל כך להוט שהברחתי את כולן ממני כנראה. וכשכבר הייתי מיושב בדעתי על זאת שלידי (את לידי, גם כשאת לא, את תמיד לידי ואפילו איתי), דבר שהתבטא באופן כינרתי לראשונה השנה, הבנות מעוניינות-ואני נהנה לדחות בסיפוק. לא הפכתי לדון ז'ואן וגם לא לדוגמן הבית של קסטרו, אבל ברוגע ובשקט יש הרבה כוח. כפי שלמדו חלקנו בסיפור על כרם נבות היזרעאלי, איזבל ואליהו ענבים... יהוה (שקר) נמצא בקול השלווה ולא בסער או ברעש האדיר. אפשר ללמוד מהמיתולוגיה היהודית על העוצמה של השקט, ודווקא איתה אני לא שקט. אומר מה שאני חושב. עושה מה שאני אוהב. וזה טוב כל כך... החל מהכרבול הקטן לפני שאני יוצא לצבא בבוקר, המשך בארוחה טעימה שאני יודע שהיא מכינה רק לי ובסקס מדהים ומושלם שמפתיע ברמתו כל פעם מחדש וכלה בכמה שהיא מחבקת ואוהבת ואכפת לה ואני יודע שאני שלה והיא שלי, לנצח.

סמים

[אלכוהול,אקסטזי,דם]

  בפעם הראשונה שלי בכנרת ניצלנו את אנשי אל-סם לשיחה לא רצינית ולאוכל בחינם. מאז כבר הספקתי לראות ג'וינטים מחליפים ידיים במפגשי "הנהלה" של הנהלות שכבר התחלפו באתר כמו זה ממש. למדתי להריח מרחוק את ריחו המתקתק של הג'וינט ולהתעלם בנונשלנטיות. לכל אחד מאיתנו יש את הסמים שלו. אצלי זאת המנוחה והניתוק, השלווה והלובן המרגיע בראש שנותן האין-כלום. גם אלכוהול היווה בריחה נוחה, בריחה נוחה אל החיים האמיתיים באותו לילה ממנו הקצתי ללא מכנסיים עם זכרונות מעומעמים ועם מעט כיף והרבה רע. ועבודה היא גם סם, כמו סיגר איכותי. אתה יודע שהוא מזיק ועולה ביוקר, אבל אתה פשוט חייב.

רוק'נ'רול

[גיטרות,תאורה,רעש,חשמל,רטט]

זאת הייתה עיר הבירה השנייה או השלישית מאז שנפגשנו. ונזכרתי איך אני שונא הופעות, שונא לצאת ואוהב לשנוא. נזכרתי איך בלילה אחד של רוק ורול פגשתי אותך והחיים שלי החלו בפניה איטית, מעלה אחר מעלה של סיבוב. הרגשתי כמו שערה דקיקה המסוחררת על רול ענק מעלה אחר מעלה ונזרקת בכיוון שונה ב-180 מעלות מזה המקורי שלה. נזרקת על סלע. סלע חמים ונוח, עליו תבנה בית יום אחד.