הייתי היום בירושלים.

התלבטתי דרך איזה שאר אני רוצה להכנס אליה -

שער הרחמים העצמיים

שער האריות המתהדרים בשטריימלים

שער ריח הדגים של יפו

שער הפרחים שיכמשו עד מחר

שער האשפתות המדיף ריח נהדר

שער חדש שהוא בעצם כבר ישן

שער ציון שאיננו יודעים מה בא לציין

שער שכם שמוביל אותנו לחומוס טוב יותר

שיערתי בליבי כי שאר השערים אינם אלא גן סגור, וזה לא נעים.

נכנסתי לירושלים - ושמחתי שבירתנו איננה תל-אביב. שמחתי שאני שומר החומות.

אני רואה שכשאני כותב על סקס פתאום יש מלא תגובות. לפחות יש משהו שעדיין עובד :)

ובכלל יש לי כל כך הרבה לכתוב ולחשוב על סקס וכל כך טוב שזה ישאר בראש (ובידיים) שלי, כי שם זה צריך להיות.

שמעתי עכשיו את "אמונה עיוורת" ולרגע ידעתי שכל מה שצריך לעשות זה להוריד את הגיטרה מהקיר ולהפסיק ללמוד לשיעמומטרי. באמת הרגשתי לרגע איך כולנו חיים במין אמונה עיוורת כזאת, על פני תהום. על סף של משהו שאי אפשר לראות ואנחנו מאמינים שלא מצטרך לראות אותו למרות שלפעמים נופלים לתוכו.

ואני אזרח, וצה"ל עוד לא נפל (רק ביבי)

טוב שמישהו יודע על זה...

[שיר קדמשנתי - יונה וולך/אילן וירצברג, בציר טוב]

וסיפרו לנו שכל סקס הוא אחר. וסיפרו לנו ביסודי שקשה בתיכון ושם שקשה בצבא ושם שקשה באזרחות. וקשה, אבל לא באמת אחר. סיימתי היום שלוש שנים של שירות חובה ואני ממשיך היום קצת יותר משלוש שנים עם משהו שהוא חובה שהיא בעצם זכות. והצבא הוא בעצם סקס אחר כזה שדופק אותך בתחת במין צורה מהנה וחולנית, אחרי שהתרגלת למציצות קלילות בתיכון. בצבא אתה דופק ונדפק על בסיס לא קבוע ולא אחיד. כאוס מאורגן שהתפקיד שלו הוא to serve and protect. לפעמים לשרת אינטרסים ולהגן על התחת (תרתי משמע), אבל זה היעוד.

אני חושב שאני כאן עוד מ-2003 והסקס הוא אותו סקס. הבלוגים עדיין מדברים על כל דבר שבין דחיפת אצבעות למקומות בהן הן לא אמורות להיות (או שכן?) לבין דחיפת אפים למקומות בהם הם לא צריכים להיות. בין דיבורים על סקס אחר ואותו הסקס. והכל דיבורים שהם בעצם הרבה הקלדות א ח ת א ח ר י ה ש נ י ה .

אני צריך פנקס, פנקס הקטן. כשהמילים בראש תמיד בורחות עד שהן עולות על הכתב, או לבלוג.

ושלא תשארו עם חצי תאוותכם בידכם:

רומזים לנו שיש סקס אחר

 טוב שמישהו יודע על זה

אם יש סקס אחר הביאוהו לכאן

 ונדעהו נדבר גלויות,

 יש או אין

שכבר אנחנו עייפים מאוד

 מנשינו הבתולות

 וכל הזמן מראים לנו בתמונות

 יש משהו אחר אנחנו מרגישים

 שזה לא סתם

ואם יש סקס אחר בעולם

אחר נשים חדשות ויודעות

 למה לא יביאו כמה

 ללמד את נשינו היגעות

ואפילו לא רבע תאווה:

שלא שוכן במרומים ובשום מקום

לא עוצר חלומות רעים - אלא רק חלומות

וילדים בני 17 מלשיר על ילדים בני 20,

שמתים וימותו

אל, אני מלא בכעס וחימה על כדורים שלא עצרת

על שכול שלא מנעת

על אנושיות.

חלק מהאנדרטה לחללי אסון המסוקים, כשהארץ שקטה ועין השמים אדמה - ומגש הכסף גדל בעוד כמה מילימטרים.

יש ימים שלי שסובבים סביב מנוע חיפוש

אני מחפש את כל מה שצריך

שאילתות מורכבות, פלוס מינוס גרשיים

תאריכים, שעות, ימים שהפכו לשנים

ובעצם אני אף פעם לא מוצא כלום.

5:55 שעון מעורר

7:35 משרד

19:35 ש.ג.

20:55 בית

יעילות יקית במיטבה.

פגישה חצי פגישה עם הבית, הבית הראשון שלי שהפך לשני (ויש גם שלישי שאצלה).

תמיד הקרבי ישמיץ את הג'וב(ניק). הג'ובניק שמקליד כאן בלילה כשהוא במארבים, זה שחברה שלו בוגדת בדמות הכמעט וירטואלית של חברה הרחוק איתו. זה שלא עושה כלום כל היום חוץ מלשבת בשקם ולהריץ צחוקים עם החברה עד 15:00.

הם שונאים אותי. שונאים אותי על זה שאני קם בחושך וחוזר כשהלבנה מחייכת אלי כבר די מלמעלה. לא זוכה לראות אותה כשהיא צהובה ונמוכה מעל שדות החיטה, כשלא קר ולא חם והכל ממש מושלם. שונאים אותי כי אני עושה משהו שאני אוהב עד כלות. בשביל אחרים ולמען מדינה. מקנאים בי שאני מחזיק נשק אמיתי רק שלוש-ארבע פעמים בחודש, ולא יודעים כמה קטלני הוא האות החשמלי הקטן שכל הקשת מקלדת משדרת. יכול להרוג ולהחיות.

אני כבר לא צעיר, עוד ארבעה חודשים יהיה מותר לי רשמית לומר "כמה עוד". רשמית! יש לי חברים קרביים שלא מצליחים להחזיק חברה (אפילו חברה כונעפה וביצ'ית, למען השם). יש לי חברים קרביים שסובלים מטחינת שטויות. יש לי חברים. אני לא בא להתייפיף ולומר שכל ספורטאי-מצטיין-מש"ק-פו-במיקרופון הוא נזר הבריאה וכליל האלוהות האלוהית. לא לא. אני פשוט זועם על כל פעם שאומרים לי שאני הולך מוקדם הביתה, לא עושה כלום, סתם ג'ובניק, חפ"שן, עכבר משרדים ושאר שמות גנאי נפלאים. על חלקם אני מבליג ועל חלקם מפליג לים הכעס האינסופי, זה שטובעים בו כמעט לבטח.

צעד אחר צעד, ניפול לכל חור ונצא בשביל משחק חדש, ועתיד.

 כל הזכויות שמורות לעצמי ולבחורות שמטבען לא הסכימו לבקשותי וזזו בעת הצילום אי שם לפני כשלוש שנים.

‎‏(עבר זמן רב, מדי, מאז שעשיתי רוק'נ'רול בייבי)

כנרת

[מים,שמיים,רגליים,קרוקס,קטינות,זקנות,ערבים,רוסים]

זאת כבר הפעם השלשית או הרביעית עם אותם האנשים, אבל הכנרת היא לא אותה כנרת - והחברים אינם אותם החברים. ההליכה אליה הפכה ליגע ונטל. ההתייבשות שלה היא אולי מטאפורה להתייבשות שלי. מעיין הנעורים כבר לא מפכפך, ואני כבר לא נלחם בקפטן הוק אלא בקמטים במצח ובכרס שעוד לא הרימה ראש. והכנרת, מצבה בכי רע. היינו שם רק יומיים וכל כך כאב לראות את השלולית הזו מצטמקת לצימוק.

סקס

[חיבוק,ליקוק,נשיקה,נשיכה,הפשטה איטית ומענה,חדירה ל-תוכך]

בימים אחרים כשהייתה לי תסרוקת אחרת (התלתלים התחתון) הכנרת הייתה אגם רווי סקס. רחצה בעירום בלילה (וגם סתם עירום בלי רחצה ולפעמים גם בלי לילה). יותר מכל, הכנרת שיקפה מין מציאות אלטרנטיבית שבה בוודאי ניתן למצוא בחורה שתהווה זיווג משמיים ויהיה ניתן להתחתן איתה תוך יומיים-שלושה. אה כן, וגם לזיין אותה, כי תוך יומיים-שלושה היא כבר תעלם. הייתי כל כך להוט שהברחתי את כולן ממני כנראה. וכשכבר הייתי מיושב בדעתי על זאת שלידי (את לידי, גם כשאת לא, את תמיד לידי ואפילו איתי), דבר שהתבטא באופן כינרתי לראשונה השנה, הבנות מעוניינות-ואני נהנה לדחות בסיפוק. לא הפכתי לדון ז'ואן וגם לא לדוגמן הבית של קסטרו, אבל ברוגע ובשקט יש הרבה כוח. כפי שלמדו חלקנו בסיפור על כרם נבות היזרעאלי, איזבל ואליהו ענבים... יהוה (שקר) נמצא בקול השלווה ולא בסער או ברעש האדיר. אפשר ללמוד מהמיתולוגיה היהודית על העוצמה של השקט, ודווקא איתה אני לא שקט. אומר מה שאני חושב. עושה מה שאני אוהב. וזה טוב כל כך... החל מהכרבול הקטן לפני שאני יוצא לצבא בבוקר, המשך בארוחה טעימה שאני יודע שהיא מכינה רק לי ובסקס מדהים ומושלם שמפתיע ברמתו כל פעם מחדש וכלה בכמה שהיא מחבקת ואוהבת ואכפת לה ואני יודע שאני שלה והיא שלי, לנצח.

סמים

[אלכוהול,אקסטזי,דם]

  בפעם הראשונה שלי בכנרת ניצלנו את אנשי אל-סם לשיחה לא רצינית ולאוכל בחינם. מאז כבר הספקתי לראות ג'וינטים מחליפים ידיים במפגשי "הנהלה" של הנהלות שכבר התחלפו באתר כמו זה ממש. למדתי להריח מרחוק את ריחו המתקתק של הג'וינט ולהתעלם בנונשלנטיות. לכל אחד מאיתנו יש את הסמים שלו. אצלי זאת המנוחה והניתוק, השלווה והלובן המרגיע בראש שנותן האין-כלום. גם אלכוהול היווה בריחה נוחה, בריחה נוחה אל החיים האמיתיים באותו לילה ממנו הקצתי ללא מכנסיים עם זכרונות מעומעמים ועם מעט כיף והרבה רע. ועבודה היא גם סם, כמו סיגר איכותי. אתה יודע שהוא מזיק ועולה ביוקר, אבל אתה פשוט חייב.

רוק'נ'רול

[גיטרות,תאורה,רעש,חשמל,רטט]

זאת הייתה עיר הבירה השנייה או השלישית מאז שנפגשנו. ונזכרתי איך אני שונא הופעות, שונא לצאת ואוהב לשנוא. נזכרתי איך בלילה אחד של רוק ורול פגשתי אותך והחיים שלי החלו בפניה איטית, מעלה אחר מעלה של סיבוב. הרגשתי כמו שערה דקיקה המסוחררת על רול ענק מעלה אחר מעלה ונזרקת בכיוון שונה ב-180 מעלות מזה המקורי שלה. נזרקת על סלע. סלע חמים ונוח, עליו תבנה בית יום אחד.