זה היה בשבוע השלישי של אוגוסט של שנת 2005
קצת אחרי שעשיתי תאונה, קטנה
זה היה לא קל
ויצאתי מהחלון בשקט
עם בקבוק מים ביד והמון כעס ופחד ותסכול וחוסר אונים
הלכתי והלכתי והלכתי. זה היה פחות משנה מהיום בו תלתן קפצה מאיזה מגדל וחשבתי על זה
רציתי לראות מאיזה מגדל זה קרה אבל לא הייתי בטוח
בדרך לשם ראיתי את מגדלי האקוודוקט המכוערים
אז עוד לא סיימו לבנות אותם
הסתכלתי וראיתי שיש דלת פתוחה וישר חשבתי על טיפוס מעלה מעלה מעלה
רציתי להסתכל למוות בעיניים
ההורים שלי, סבא שלי. כולם התקשרו
רציתי רק לזרוק את הבקבוק מהקומה הכי גבוהה
פשוט החלטתי שלא
המשכתי לטייל עוד כמה שעות
חשבתי לישון על ספסל, על עץ
נרדמתי בבית שלי שאוהב אהב ויאהב אותי
נרדמתי ולפעמים אני חושב שאני ישן עד היום.
ברלין, ספטמבר 05', אוטובוס לשום מקום
והיום נסעתי באוטובוס והרהרתי בכל אותן תחנות בהן לא עצרתי, במטוס ממריא דרך דמעה שקופה. ואני עוד מעט ציפור חופשית שלא תעזוב לעולם את הקן גם אם לא תמיד תהיה פה.
שחרור. קבע. פסיכומטרי. אוניברסיטה. כסף. חיים. קשה. בזכות ולא בחסד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גל.