היה לי טיול,

טיול נפלא שנדדתי בו בין -

פיינטבול

אנשים נחמדים שנחמדים גם אלי

הרבה אוכל ופיתות דרוזיות שאפשר לראות דרכן את השמיים

אנדרטה כואבת אחת של שני מסוקים

התיישבות אחת, ציונית.

חוץ מהגעגוע האישי שלי, הפרטי, נורא נהנתי. אני נוטה תמיד לקחת קשה את הסיורים הללו. התגייסתי בגבעת התחמושת כי לשכת הגיוס הייתה בדיוק בשיפוצים, ולקחו אותנו אי שם בשעות הבוקר המוקדמות מדי למיצג האורקולי שבאתר. המיצג היה די עלוב, ובכל זאת הזלתי כמה וכמה דמעות שם בחושך, עוד לפני שעליתי על מדים. בשביל מי שהולך איתי בדרך, מי שהלך וכבר לא. כל האחים והחברים והמכרים והידידים של ממלחמת לבנון השניה, החברים של אבא מהמלחמה הראשונה. הרגל של הדוד הרחוק ואבא שלו ממלחמת העצמאות. כל אלו שהולכים איתי בדרך שלא ברור היכן התחילה וכולנו מקווים שבהחלט אין לה סוף.

האנדרטה לחללי אסון המסוקים, מגש הכסף.

הום איז וור יור הארט בילונג טו

ואיפה הבית שלי בכלל?

אצלי?

אצלה?

בצה"ל?

הבית שלי נמצא בעצם ב-Ynet.

מאז שהייתי קטן אהבתי לדעת הכל. חדשות, מדע ספורט. אפילו דברים שלא באמת מעניינים אותי (השם המלא של רונאלדו: רונאלדיניו לואיז נזאריו דה לימה), ולו בשביל לדעת. ידע זה כוח, אני מאשר. למדתי לקרוא ככה. אבא שלי היה קורא על השטיח ואני הייתי יושב מולו וקורא הפוך, ממש מעין גרסא מודרנית של חדר תימני (הלוואי והייתי קצת, רק סבתא אחת). כשהייתי קטן חקרתי כל נושא בתקופה אחרת. הייתי לי את תקופת החלל (עד היום אני יודע הכל על סיריוס וקסיופאה) ותקופת הדינוזאורים (אאוסטרפטוספונדילוס - חוליה כפופה כדבעי, דינוזאור חמוד) - וכמובן שכלום לא השביע את התאבון לחדש. החדשות כמובן.אני קורא וקורא אותן (כ)מכור. דף הבית שלי משקף התמכרויות ישנות שלי בעמודי המדע, אזרחות טובה וצדדית אי שם באיזור המקומוני בתחתית הסולם - ואת כל סוגי הבידור/אקטואליה (בימינו אין באמת הבדל) בטופ של הצ'ופצ'יק של דף הבית. הממשק פשוט נוח ולא מכביד ואני פשוט לא מחליף אותו כבר.... שלושה מחשבים? עוד מימי המודם המחייג (כתבו השבוע בידיעות שזה היה נשמע כאילו שולחים חתול בפקס כל פעם).

אז אל תשכחו חברים:

אדום ולבן ושייך למשפחת מוזס, ככה דף הבית שלכם צריך להיראות.

כשאני יודע שאני עושה משהו שלא צריך

כשאני מרגיש שאני פוגע כשאני לא רוצה

כשאת לא מרגישה כמה אני אוהב

כשאני מרגיש שאני פחות טוב

כשעצוב, לא כשקשה.

כשכואב, כשבורח.

כשאני מסתכל על התמונה אני נזכר כמה אני אוהב אותה, זה קורה גם איתך. אפילו כשאני עוצם את העיניים ורואה.