היית מאמינה?

והנה, המבחנים מתקרבים ומפחידים מתמיד. ואני אולי אפילו אכשל.

איך זה שכל בני הנוער בטוחים שהם מיוחדים? שהם קוראים שיר אחד של משוררת בת 100 ובטוחים שהם ספרותיים ומתורבתים? איך זה שכל אחד עוטה גלימה שחורה ומצטנף בדמעות ומרגיש שונה? איך זה שכוכב אחד לבד מעז? איך הוא מעז? למען השם?

הכל בעיני המתבונן, ואני מתבונן דרך עדשה מפזרת על עולם שמרוכז ומפוזר. מעבדה א' בפיזיקה. מדגמן קצת שיער ורוח שטות.

אני מרגיש כאילו אני לפני ואחרי בו בזמן. הלימודים מסלימים ותוקפים ואני תוקף אותם בחזרה (ונמלט לדקה וחצי של תהילה וירטואלית לא קיימת).

צא עולמי כעולם נמלה. רוחבו 480 פיקסלים, בערך:

וכולם מאשימים. אני יכול לשמוע עד לכאן את יאיר לפיד סופק כף אל כף ומתכנן את הצלחתו בבחירות הקרבות מיום ליום.

-אם כולם אומרים לך שאתה טועה ואתה חושב שאתה צודק אז תהיה נון-קונפורמיסטי ותסכים איתם. כן, לזה התכוון המשורר.

פעם חיו הכל באקסטרים,

והיום אני אקסטרים בחיים.

ותודה לרשות השידור שעשו משהו טוב אי פעם.